חגית מנדרובסקי

 

מֵאֲחוֹרֵי שׁוּרַת הַשִּׁכּוּנִים שֶׁלָּנוּ

 

הַתַּנִּים חָזְרוּ לְיַלֵּל 

עוֹלָם שָׁלֵם צוֹמֵחַ שׁוּב

כָּל הַחַיִּים בָּאִים לְעֶבְרֵנוּ 

אֶצְלֵנוּ הַקֶּצֶב נִגְמַר

בְּרַדְיוּס מְכֻוָּץ לְהַלֵּךְ בּוֹ

מִשְׁתָּאִים.

הָיִינוּ עֲסוּקִים

בְּרִיצוֹת אַחַר הַזָּנָב שֶׁל עַצְמֵנוּ.

לֹא הִבְחַנּוּ בְּזַנְבוֹת הַשּׁוּעָלִים

בֵּין גִּדּוּלֵי הַשְּׂעוֹרָה.

יֵשׁ זְמַן עַכְשָׁו

הַשָּׁעוֹן הַפְּנִימִי מִתְעוֹרֵר

כְּמוֹ אֵין לַגּוּף בְּרֵרָה.

שָׁם זֶה כָּאן

מֵאֲחוֹרֵי שׁוּרַת הַשִּׁכּוּנִים אֲשֶׁר אֵינָהּ

שֶׁלָּנוּ. הִיא שַׁיֶּכֶת כָּעֵת

לָעוֹרְבִים, לְצִפֳּרֵי הַשִּׁיר, לַתַּנִּים.

לְזַנְבוֹת הַשּׁוּעָלִים בֵּין גִּדּוּלֵי הַשְּׂעוֹרָה.

אֵין אָנוּ יוֹתֵר

מִשַּׂחְקָנִים. מַצִּיבִים עַצְמֵנוּ

בְּכָל רֶגַע נָתוּן

בִּנְקֻדָּה אַחֶרֶת עַל פְּנֵי מֵאָה מֶטֶר

כְּלוּחַ שֶׁקָּטְרוֹ יָדוּעַ מֵרֹאשׁ.

פָּנֵינוּ אֶל הָאֹפֶק

 

 

מְחוֹל הַכְּפָפוֹת

 

בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁל הַסּוּפֶּרְמַרְקֵט

מַשִּׁילִים עַצְמָם בְּנֵי הָאָדָם

מִקְּלִפַּת הַכְּפָפוֹת וּמֵרֹעַ הַגְּזִֵרָה

שֶׁל מַסֵּכָה חַד פַּעֲמִית.

 

כְּפָפוֹת מִתְעוֹפְפוֹת בָּרוּחַ

מִתְחָרוֹת בְּכַנְפֵי הַצִּפֳּרִים

יוֹצְאוֹת בְּמָחוֹל כָּתֹם, שָׁחֹר,

כָּחֹל, לָבָן.

 

כְּאִלּוּ לֹא לָמְדוּ הָאֲנָשִׁים דָּבָר.

כְּמוֹ נִקְיוֹן הַיְּקוּם אֵינוֹ חָל

עֲלֵיהֶם. מַשְׁלִיכִים

עוֹד וְעוֹד פְּסֹלֶת אֶל כּוּר מַחְצַבְתָּם.