אביחי קמחי

 

חידלון

 

אֲנִי מוֹדֶה שֶׁכָּתַבְתִּי
בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה
כְּשֶׁקָּרָאתִי אֶת הַבְּשׂוֹרָה
וְזִירַת הַמָּוֶת פֻּרְסְמָה

 

בִּמְבוֹאָהּ אֲטוּמָה שֶׁבְּמֶרְכָּזָהּ
אֲלֻנְקָה וְעָלֶיהָ גּוּפָה עֲטוּפָה
בַּתַּכְרִיכִים בָּחַנְתִּי אֶת הַנְּסִבּוֹת
כְּמוֹ הָיִיתִי הַגְּבֶרֶת מַארְפֵּל

 

הַמֵּנִיעַ לֹא הָיָה מֵאַהֲבָה
וְלֹא מִתְּשׁוּקָה
וְגַם לֹא מֵאַהֲבַת בֶּצַע

הָיְתָה הִיא הַגּוּפָה עַצְמָהּ

שֶׁקָּפְצָה אֵֶל מוֹתָהּ וְנָפְלָה
עַל מִדְרֶכֶת סִמְטָה אֻמְלָלָה