דן אלבו 

​

​

בְּעוֹלָם סָמִיךְ, מְלֵּא רַעַשׁ וְרִשְׁעָה

​

 

א.

​

 

בְּעוֹלָם

סָמִיךְ, מְלֵא רַעַשׁ וְרִשְׁעָה

מֻקַּף בִּנְבִיחוֹת כְּלָבִים, גַּנָּבִים, עַצְבוּת וּשְׁתִיקָה,

טִבְעִי שֶׁתְּבַקֵּשׁ

לִנְגֹעַ בְּנַפְשׁוֹ הָרַכָּה

וּלְהִתְעַטֵּף בִּכְאֵבָיו שֶׁל הַמְּהַגֵּר הַזֶּה,

בִּכְאֵבָיו שֶׁל הָאִישׁ הֶחָבוּל

וְהַמְּיֻתָּר הָעוֹמֵד לְצִדְּךָ,

שֶׁהוּא

בְּמִקְרֶה

אָבִיךָ.

​

 

ב.

​

וּבָהֶמְשֵׁךְ

לֹא הָיָה הֶמְשֵׁךְ

כִּי הַכֹּל כְּבָר הָיָה גָּמוּר,

לֹא מֵת

אֲבָל גָּמוּר,

בַּיָּמִים שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן,

אֲבִי

לָקַח אוֹתָנוּ בְּדַּרְכֵי מִלּוּט לְקַו הָאֹפֶק,

אֶל הַתְּכֵלֶת,

לִפְנִים הַשָּׁמַיִם,

לְרַחֵף

לִחְיוֹת אֶת הָעוֹלָם מִלְמַעֲלֵה.