תמר קיכלי בורוכובסקי

 

​

(שירים שמנסים לברוח ולא מצליחים)

 

הֵבַנְתִּי לָמָּה סַבָּא הָיָה צוֹרֵחַ 'שֶׁקֶט חֲדָשׁוֹת'

 

שֶׁקֶט חֲדָשׁוֹת אֲנִי צוֹרַחַת.

אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר אָחוֹרָה אִמָּא? הַקָּטָן שׁוֹאֵל אֶת הַקֻּשְׁיָה.

סַבָּא לֹא הֶעֱבִיר וַאֲנִי לֹא אֶעֱבֹר אֶת סוֹף, אֲנִי עוֹנָה.

יֵשׁ סֶגֶר? אֵין סֶגֶר?

יֵשׁ בְּחִירוֹת. אֵין בְּחִירוֹת.

פְּרִיסַת הַכּוֹחוֹת. בַּצִּירִים הַמֶּרְכָּזִיִּים.

בְּנֵי הַבָּרָק וִירוּ שָׁלַיִם.

אָסוּר לָצֵאת לַיָּם בְּתֵל אָבִיב.

מֵאָה וְשִׁבְעָה עָשָׂר מֵתוּ.

אֵין לִי מְכוֹנַת הַנְשָׁמָה.

 

חַג הַחֵרוּת הַשֵּׁנִי גַּם הוּא תַּחַת הַסֶּגֶר

אֲבָל מְדַבְּרִים עַל חֲזָרָה עַצְמָאִית לָעֲבוֹדָה.

לֹא יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם?

 

שָׁמַעְתִּי צְעָקוֹת מִבַּחוּץ

חַלּוֹן אֶחָד

אִשָּׁה בָּאָה

אִשָּׁה הוֹלֶכֶת

זוֹ הַחֵרוּת?

אוּלַי אֲנִי.

 

​

הָיְתָה תְּקוּפָה כָּזוֹ שֶׁל סוֹף הָעוֹלָם

 

מֻשָּׂגִים בְּרוּרִים מֵאֲלֵיהֶם הִשְׁתַּנּוּ

כְּמוֹ הַשָּׁעָה 7 בַּבֹּקֶר וְהַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר

שֶׁהָפְכָה לְ־9 בַּבֹּקֶר בִּיקִיצָה טִבְעִית.

 

בִּתְקוּפַת סוֹף הָעוֹלָם עָמַדְתִּי לְיָדְךָ

חָשַׁבְתִּי שֶׁזּוֹ אַהֲבָה אַחֲרוֹנָה

כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד

 

אֲבָל לָאַהֲבָה יֵשׁ תֹּקֶף קָצָר מִמַּגֵּפָה

וְהִיא תָּמִיד תְּלוּיָה

​

​

תְּהוֹם הַשִּׁגְרָה הִיא מִדְבָּר צָחִיחַ

 

וּפִתְאוֹם בְּאַחַת נִשְׁלַפְתִּי מִמֶּנָּה

אֶל מֶרְחַב הַסִּפְרִיָּה בַּבַּיִת

שֶׁהָיְתָה רֶקַע וּפִתְאוֹם חֲבֵרִים חֲבֵרִים

הַסְּפָרִים עֲלֵיהֶם נָחָה עֵינִי בַּחֲטָף

חִבַּרְתִּי אוֹתָם כְּמוֹ אֶת סַבְתָּא שֶׁהָיְתָה בְּבִידוּד

בַּקֶּבֶר הַהוּא שֶׁלָּהּ

נִקִּיתִי אֶת הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת

אֶת אֲבַק הָאֲדָמָה וְהָאֲוִיר

וְסִפּוּר חַיֶּיהָ נִפְרַשׂ

הָיוּ פֹּה פַּעַם אֲנָשִׁים שֶׁהִסְתַּגְּרוּ

הִתְבּוֹדְדוּ

הָיוּ מְטוֹשִׁים, מִלָּה שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ אָבְדָה, וּמַסֵּכָה

וּמָה זֶה קוֹרוֹנָה? אוּלַי כְּלִי נְגִינָה?

הַרְבֵּה מַצָּגוֹת מְעוֹדְדוֹת וְכָל מִינֵי מַדְבֵּקוֹת כְּמוֹ

'אַתָּה נוֹזֵל לְחִטּוּי' וְזוּם וּבוּז

וּמָה לֹא. הַכָּאפָה וְהַכְּפָפוֹת לֹא עָזְרוּ לְהִתְעוֹרֵר מֵרֵיחַ הַמּוּזָר שֶׁל הַגַּז אוֹ הַחַרְדָּל

וְשׁוּב שִׁגְרוֹנָהּ.

 

​

לְכַמָּה זְמַן אָבַדְתִּי לְעַצְמִי?

 

הִשְׁאִירוּ אוֹתִי לְבַד. בַּבַּיִת.

כֻּלָּם נָסְעוּ לַבָּתִּים שֶׁלָּהֶם.

הָיִיתִי צְרִיכָה לְהַעֲסִיק אֶת עַצְמִי.

בַּבַּיִת הָיוּ סְפָרִים, יְלָדִים וּמָסַכִּים.

קָרָאתִי אֶת שְׁמוֹת הַסְּפָרִים מִמְּקוֹם מוֹשָׁבִי

עַל הַסַּפָּה

הַכִּסֵּא

הַמִּזְרָן עַל הָרִצְפָּה

הָעַרְסָל.

נָתַתִּי אֶת צָרְכֵי הַיְּלָדִים כְּמוֹ קוֹרֵאת אֶת כּוֹתְרוֹת הַצְּרָכִים שֶׁלָּהֶם.

לֹא יָרַדְתִּי לָעֹמֶק.

שָׁטַפְתִּי צַלָּחוֹת, עִרְבַּבְתִּי מָרָק, נָקַשְׁתִּי אֶת יָדִית הַכַּף אֶל הַסִּיר שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אֶת הַטִּפּוֹת

שֶׁלֹּא יִתְבַּזְבְּזוּ

שֶׁלֹּא יְלַכְלְכוּ

כְּמוֹ שֶׁסָּבְתָא הָיְתָה עוֹשָׂה.

לְאָן הָלַכְתִּי לְעַצְמִי וְאֵיךְ חָזַרְתִּי וּלְמִי

הָיְתָה תְּקוּפָה כָּזוֹ קְטוּפָה שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי.