שחף ארז

 

​

לאבד את הבתולים בין כתליי המחלקה הסגורה

 

בְּעֵין הַסְּעָרָה פָּגַשְׁתִּי בְּךָ

טְרוֹמְבּוֹן מְיֻסָּר, בְּעֵינֶיךָ

שִׁבּוֹלִים וְאָדָמָה.

 

בְּצֵאת הַחַמָּה אִפְשַׁרְתָּ לִי לָשֵׂאת

בְּיַחַד אִתְּךָ

אֶת הַפְּנִינָה הַשְּׁחֹרָה.

 

תְּתָאֵר לְךָ, אִינְטִימִיּוּת כָּזוֹ

בֵּין כָּתְלֵי הַמַּחְלָקָה הַסְּגוּרָה.

 

וּכְשֶׁלָּחַשְׁתָּ שֶׁמִּצִּיתָ

סֵרַבְתִּי לְוַתֵּר,

חָשַׁבְתִּי שֶׁאַצְלִיחַ לֶאֱחֹז בְּיָדְךָ

וְלִמְשׁוֹת.

 

אָז הִמְשַׁכְנוּ לְנַסּוֹת

וּלְנַסּוֹת,

אַךְ עֶרֶב אֶחָד (לְלֹא הַתְרָעָה)

נֶאֱלַמְתָּ, חָדַלְתָּ לְעַנּוֹת.

 

בְּבֹקֶר הַמָּחֳרָת אַחַת הָאֲחָיוֹת

בַּמַּחְלָקָה הֵטִיחָה לְעֶבְרִי:

"שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה כְּבָר לֹא בָּתוּל".

וַאֲנִי

מָה כְּבָר יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹת?

 

נִשְׁאַרְתִּי לְבַד, בְּעֵינַי

שִׁבּוֹלִים וְאָדָמָה

עַל רֶקַע קֶמֶט הַשְּׁקִיעָה.