עומר ברקמן

 

​

הפשע המושלם

 

פּוֹעֲלִים עִם מַסּוֹרִים חַשְׁמַלִּיִּים פָּשְׁטוּ עִם שַׁחַר

הִסְתַּעֲרוּ בְּזִמְזוּם עַל עֲצֵי הַתַּפּוּזִים וְעַל עֲצֵי הָאֶשְׁכּוֹלִיּוֹת

הִפִּילוּ אוֹתָם שׁוֹק עַל הַפֵּרוֹת הַקְּטַנִּים

שֶׁכְּבָר לֹא יַבְשִׁילוּ לְעוֹלָם

הַפַּרְדֵּס נֶהֱפַךְ לְבֻבַּת חוּטִים

שֶׁשָּׁמְטוּ אַחֲרֵי הַהוֹפָעָה

וְהִיא קָרְסָה עַל הָאֲדָמָה

וְהַשִּׂמְלָה הַחֲגִיגִית שֶׁלָּהּ נִפְרְשָׂה

וּבְכָל יוֹם שֶׁעָבַר הָלְכָה וְהִצְהִיבָה

הָלְכָה וְהִצְהִיבָה.

 

בְּכָל זֹאת עָמְדוּ שָׁם כַּמָּה מוֹקְדִים יְרֻקִּים וְהִתְבַּצְּרוּ

גְּזָעִים שֶׁחָמְקוּ מֵהָעֵינַיִם שׁוֹחֲרוֹת הַטֶּרֶף

אֲבָל מַסּוֹר אֶחָד חָזַר בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר וְהִכְנִיעַ אוֹתָם

אוּלַי הוּא רַק גָּאַל אוֹתָם מִיִּסּוּרֵיהֶם.

 

דַּחְפּוֹר הִגִּיעַ וְהֶעֱלִים רְאָיוֹת

אָסַף אֶת הָעֲלָווֹת הַכְּמוּשׁוֹת לַעֲרֵמוֹת

וְאָז לַמַּשָּׂאִיּוֹת וְאָז לְעֵבֶר הַלֹּא נוֹדַע

אוּלַי נִשְׂרְפוּ

אוּלַי הִמְשִׁיכוּ לְהִתְיַבֵּשׁ

בְּאֵיזוֹ פִּנָּה נִסְתֶּרֶת מִן הָעוֹלָם.

 

הַשָּׂדוֹת חוּמִים קֵרְחִים מְיֻתָּמִים

פִּתְאוֹם קְטַנִּים כָּל כָּךְ

תְּחוּמִים בִּכְבִישׁ שֶׁקֹּדֶם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת

עַד כַּמָּה הוּא לְמַעֲשֶׂה קָרוֹב

בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְדַמְיֵן מָה הָיָה פֹּה קֶדֶם

אוֹ מָה יִהְיֶה פֹּה עוֹד מְעַט.

 

הַשּׁוּעָל שֶׁפַּעַם הִסְתַּתֵּר בֵּין הַגְּזָעִים

הַחוֹחִית שֶׁפַּעַם הִסְתַּתְּרָה בַּצַּמָּרוֹת

אֲפִלּוּ הַבַּז הַמָּצוּי שֶׁהִשְׁקִיף מִמַּעַל

גַּם הֵם נֶעֶלְמוּ מִשָּׁם

מְחַפְּשִׂים אֶת אוֹתָהּ פִּנָּה נִסְתֶּרֶת מִן הָעוֹלָם.

 

הוּא הִצְטַעֵר שֶׁלֹּא יָדַע מֵרֹאשׁ

שֶׁלֹּא צִלֵּם אֶת מָה שֶׁאָבַד

שֶׁהַזִּכָּרוֹן הַחַי כָּל כָּךְ עוֹמֵד בְּקָרוֹב לְהֵעָלֵם מֵרֹאשׁוֹ

וּמִן הָעוֹלָם

כְּמוֹ צִפּוֹרִים נוֹדְדוֹת שֶׁמַּכּוֹת בַּאֲוִיר בְּכַנְפֵיהֶן

וְאַחַר כָּךְ לֹא נִשְׁאַר סִימָן.