סיכום העשור: 2010-2020

יחסי סְפָר וּכְרַךְ בתחום הספרות והשירה

דן אלבו

​

​

העיתונים העבריים הראשונים דוגמת: הלבנון, המגיד, חבצלת והצפירה, אשר נוסדו במחצית השנייה של המאה הי"ט ובראשית המאה העשרים, שמשו במה לצמיחת התרבות העברית המודרנית. בדיעבד ברור, שהעיתונים וכתבי-העת העבריים לצד היצירה הספרותית והעיונית, היו "שולחן הכתיבה" שעליו נכתבה והתעצבה התרבות העברית החדשה ובחסותם התהדקו היחסים בין הזרמים השונים בקרב היישוב הוותיק. באותה מידה, בימינו אלה, עולם כתבי-העת המודפסים והמקוונים, העיתונים ומוספי הספרות, האנתולוגיות, ההוצאות לאור, הפסטיבלים, סדנאות הכתיבה, ההשקות, ומפגשי הקריאה - משמשים יחד מעין חממה משוכללת בעלת מערכת השקיה חכמה, שתחת יְרִיעוֹתֶיהָ גדלה וצומחת היצירה העברית בת זמננו. היקף הפעילות הספרותית בעשור האחרון מתרבה והולך וראוי לברר מדוע.

בעשור האחרון התחוללו תהליכים תרבותיים, סוציולוגיים, גיאוגרפיים ואורבניים משמעותיים, בעלי זיקה ישירה לעולם הספרות. בערי החוף ובערי הנגב והגליל התפתחה פעילות ספרותית ענפה. נוסף על פסטיבל מטולה, ב או בפארק של נוסדו פסטיבלים לספרות ושירה. במעלות-תרשיחא נוסדה גלריה לאומנות פלסטית מצליחה במרכז האומנויות ע"ש ברר. נתונים אלה מצביעים על שינויי עומק בתפיסת חשיבותן של אומנויות אלו להעצמת הפרט והקהילה, לא פחות מאשר תפקודן כשדות יצירה, הנאה וביטוי עצמי ברמת הפרט. פריחת הפעילויות הספרותיות בערי החוף, הגליל והנגב, קיבלה ביטוי בהוצאת כתבי-עת לספרות ושירה מחוץ לתל אביב וירושלים, למשל כתב-העת "שבילים" המתפרסם ע"י העורכת ד"ר רחלי אברהם-איתן או כתב-העת "מקף" שנוסד ע"י חני שטרנברג. "מקף" פעל בעריכת חני שטרנברג ויואב איתמר, בין השנים 2012–2015.

בחסות מוזיאון הורדוס בטבריה, מתפרסם באתר המקוון של המוזיאון "שיר ליום" במתכונת דומה לזו המוכרת לנו מהעיתונות המסחרית בעריכת מאיר דותן. בפרויקט השני בתחום השירה, הנקרא "לכל ילד שיר משלו", מאיר דותן וחבריו מנחים את ילדי כיתות ו' בבתי הספר בעיר לכתוב שיר. את כלל השירים מקבצים מנקדים ומוציאים לאור בספר מהודר, המחולק לתלמידים ללא תשלום. את הפרויקט מוביל ד"ר דניאל פלד בעשרה בתי ספר, בטבריה, נצרת, עפולה, מגדל העמק ונתניה. כל הפרויקט מתנהל על בסיס התנדבותי.

ב. דומה שהאוכלוסיות הללו חוֹווֹת התאוששות מאיזו חוויית נידחות כפויה. מטבע הדברים, ריחוק פיזי יוצר ריחוק מנטאלי ותחושת זרות. הריחוק ככזה יוצר עמדות קוגניטיביות (שכליות ורגשיות) גם כלפי אדם שטרם פגשנו, בשל אי-השתייכותו החברתית לקבוצה לה אנו משתייכים. העדר מגע בשל ריחוק פיזי הופך עם הזמן לסיבה להימנעות ממגע עם אותו אדם או עם אותה קבוצת בני אדם וגם סיבה אפשרית להתגלעות בעיות בתקשורת איתם, אם וכאשר נוצר מגע. ייחוס תכונות לאדם שאיננו מכירים מסייע לנו אולי לפענח את העולם שסביבנו, אך הוא גם מונע מאתנו להתקרב אל מי שרחוק מאתנו פיזית. בעשור האחרון, דומה שנפרץ מעגל הקסמים הזה באמצעות תרבות הסייבר. היחס המיוחד והאמביוולנטי של התרבות הישראלית למושג הקהילה ולמושג הַסְּפָר (frontier) הפיזי והתרבותי עובר שינויים, בעלי אופי אופטימי. השיח ההדדי בין ערי ספר וערי מטרופולין[1] מעלה את נפח האינטראקציה בין אלה לאלה. מקרב בין קהילות, ומפורר סטריאוטיפים הדדיים. מיישובים נדחים המרוחקים מכל דבר (des lieux loin de tous) הפכו בעשור האחרון והופכים בהדרגה בתהליך מתמשך המתחולל גם בימים אלה ממש, ליישובים שהכל קרוב אליהם. (des lieux proche de tous). הימנעות המדינה מפיתוח רשתות תחבורה הולמות בין אותם יישובים  לשאר חלקי הארץ, שימרה לאורך עשרות שנים לא רק את ריחוקם אלא בעיקר את זרותם בעיני שאר המקומות. בעשור האחרון מנגנוני הנידחות הכפויה נחלשו באופן משמעותי כמו תומכות של קיר בחפירה ארכיאולוגית שקרסו ואחריהן קרס גם הקיר כולו. מי היה מאמין שיש קשר בין סלילת כביש 6 ופריחתו של פסטיבל מטולה, או להתבססותה ופריחתה של הגלריה העירונית לאומנות במעלות תרשיחא הפועלת במסגרת מרכז האמנויות המעולה ע"ש אפטר ברר. בזכות הרשתות החברתיות, העולם הדיגיטאלי ומערכות כבישים חדשות המקומות הנידחים האלה התקרבו לכל דבר ולכל מקום. תרבות הסייבר (cyberculture) שינתה באופן מהפכני את צורת התקשורת בין בני אדם. תרבות הסייבר הקלה והגדילה את האינטראקציה האנושית ובניין קהילות עריכה. בזכות הסייבר נוצרו אפשרויות חדשות ליצירת קשרים אנושיים עם מספר רב של בני אדם, במסגרת קהילות בעלות עניין משותף, בכל נושא שניתן להעלות על הדעת, מגינון או טיפוס הרים ועד תיאטרון ושירה. בעולם החדש ניתן לבצע רכישה מקוונת של מוצרי צריכה ובאותה דרך לרכוש ידע, חוויות וחברים.

אותן ערי-מגן או שמא ערי ספר הפכו לקרובות לכל דבר (proche de tous). ובאופן טבעי בזכות חשיפת תושביהן לכתבי-העת המקוונים ושאר אתרי תרבות מקוונים העוסקים בספרות ושירה התרחב עניין תושביהן לאומנויות אלה. הרחבת הפעילות בתחום השירה והספרות באותן ערים התאפשרה בין היתר בזכות העובדה שראשיהן בדור האחרון למדו באוניברסיטאות מרכזיות ובמהלך לימודיהם האקדמיים באו במגע עם הווייתן האורבנית והתרבותית של ערים מרכזיות כמו תל-אביב, ירושלים וחיפה ועם אוכלוסיות עירוניות בנות המקום ובאופן טבעי הטמיעו בהשקפת עולמם החברתית והערכית את חשיבותן של אומנויות-על לעיצוב רוח האדם והעצמת הקהילה.

ג. הגדרת האמנות על־פי תפיסת-עולמה, ערכיה והכרעתה של אליטה מצומצמת מצמצמת מאוד את מעגל היוצרים עושר הסגנונות והיקף זירות התחרות והמאבק על הבכורה. צמצום השחקנים מקבל ביטוי בעיקר את הנגישות אליה, בעשור האחרון הגדרה זו השתחררה מכבלי סמכותם של ראשי השבט, והגדרתה נפתחת בפני בחירותיו וערכיו של הפרט באשר הוא, ללא קשר למקום מגוריו והשתייכותו השבטית. "מקום" הפך כהגדרתו היסודית, "כל מקום", ולא שם חלופי לעיר או שכונה. השירה עברה תהליך של ליברליזציה, פעפוע והתפשטות. אין סגנון-על אשר לו כולם נכפפים בחרדה, אלא חיפוש אחר הדיבור ההולם כל פרט ופרט על פי בחירתו, תוך מאמץ נפשי מודע "לזכך את קולו של האני" בניגוד לגישת האליטה הנותנת קדימות ועליונות לזיכוך ניב השבט. השירה הפכה בעשור האחרון ליש המוגדר באופן אישי ויחידני, תוך בחירה עצמאית מצד הפרט את מערכת הזיקות וההשפעות ומקורות התזונה הרוחנית-אומנותית שלו. לפני כחודש ביקרתי בערב שירה בבית אורי צבי גרינברג במרכז ירושלים כדי לעמוד על טיב המקום, ופגשתי שם אישה חרדית אורתודוקסית עטויה שביס בסגנון הנוהג במאה שערים שישבה באקראי לימיני. משנקראה בשמה על ידי המנחה, האישה עלתה לבמה וקראה שיר בעברית בסגנון מודרני חדשני מפתיע, בכל מובן אפשרי בתוכן, בדימוי, בריתמוס ובאוצר הלקסיקלי העברי-חילוני שלו. מה שמיוחד בתופעה שהיא מסמלת הוא: המאמץ שלה ליצור קשר עם ציבור זר לה בכל אספקט שניתן להעלות על הדעת, הופעותיה המתמשכות במקום[2] מבטאות הפגנת עצמאות ביחס לקהילתה, אומץ לצאת מעולמה האינטימי והמוכר ולחבור לאחר, כדי לבטא את כישרונה ולא פחות כדי לספר לנו, הציבור החופשי, את חווייתה האקזיסטנציאליסטית כאישה וכחרדית אדוקה.

ד. בעשור האחרון, יותר מאלה שקדמו לו, "השונה והשוני" זכו ללגיטימציה כללית, הרחוק והמרוחק הפכו למוכרים וקרובים מאוד לכל מקום אחר במרחב האנושי והגיאוגרפי שלנו, הגבול בין המשותף והמפריד היטשטש. המרחקים התקצרו. אפשר לנהל בווטס-אפ שיחה רצינית עם אדם שאינך מכיר כלל, גם אם הוא יושב בתחנת מחקר בקוטב הצפוני. החיץ בין המושגים ריחוק וקרבה כמושגים פסיכו-סוציולוגיים ובין רחוק וקרוב כמושגים גיאוגרפיים היטשטש כמעט לגמרי. שדה הספרות לא נותר אדיש לשינויים אלה, הנידח והשונה הפך לקרוב יותר ומובן יותר. תופעות כגון צמיחתה של קבוצת ערס-פואטיקה, הערב שנערך לא מזמן ליוצרים, משוררים וסופרים ממוצא אתיופי בבית-הסופר בתל אביב, ייסודו של כתב-העת "סלון הדחויים" בינואר 2019, במהדורה מודפסת ודיגיטלית על ידי העורכים אלי יונה. יורם רומם, ואלי שמואלי זכה להתרומם לגבהים מוסריים, בגיליון המחאה (גיליון ' ג') שהוקדש כולו להרג סלומון טקה על ידי שוטר בקריית חיים, ייסוד פסטיבל אשדוד או פסטיבל באר-שירה, הקמת "בית הסופרים - בית דרומי חם לספרות", שעתיד להיות מרכז ספרותי-תרבותי פתוח לקהל הרחב ומרכז מחקר עבור חוקרים מהארץ ומהעולם לצד פסטיבל הפרינג' הבאר-שבעי ו"ימי שירה במדבר" בחסות מדרשת שדה בוקר, מצביעים על אותה מגמה של היטשטשות גבולות בין ספר ומטרופולין, בזכות התקצרות המרחקים, מסתבר שספר ומטרופולין מגלים עניין באותם נושאים ואותם נושאים מעניינים יש בהם כדי לעניין כל אדם ללא קשר למיקומו הסוציולוגי או הגיאוגרפי והפלא ופלא, גם ליצור קרבה רגשית בין אותם בני שיח אינטרנטיים. ההתעוררות הכללית בתחום הספרות, עליה אנו מדברים טשטשה בין רחוק וקרוב, שונה ומוכר, בין נידח, מרוחק ושומם לקרוב, ידידותי, מובן, מעורר הזדהות, ויטאלי ורווי חיים.

אשר לבאר שבע, בחסות אוניברסיטת באר שבע יוצא לאור כתב-העת "מכאן" אשר נוסד בשנת 2000 ומאז ועד היום התפרסמו במסגרתו 18 גליונות ובימים אלה עומד לראות אור גיליון מס' 19. כתב-העת יוצא לאור על ידי מכון "הקשרים" לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף עם המחלקה לספרות עברית והוצאת דביר. עורכת מכאן הנוכחית היא ד"ר חנה סוקר-שווגר.

בנוסף, בשנת 2014 נוסד בחסות אוניברסיטת באר-שבע כתב-העת "צריף", הפועל במסגרת המסלול לכתיבה יצירתית על ידי ראש המסלול שמעון אדף[3] ומספר סטודנטים במסלולו. מגמות השינוי ניכרות באופן מובהק בבאר שבע. בעיר זו נעשה מהלך משולש: א. נוסד פסטיבל לשירה וספרות באר-שירה, ב. נוסד "צריף" כתב עת לשירה וספרות ג. הוקם "בית הסופרים" משכן לפעילות ספרותית ומחקר אקדמי בתחום הספרות. מהלך משולש זה לא מותיר ספק, שהדברים לא קרו באקראי, אלא תוכננו והוצאו אל הפועל במסגרת השקפת עולם תרבותית כוללת ומדיניות עירונית מתוכננת המגובה בתקציבים מתאימים.

ה. לצד כל מה שאמרנו, המרכז לא איבד את הדומיננטיות הטבעית שלו ולא את עצמתו וחיותו. בגוש דן, בירושלים ובחיפה פועלים מאות כתבי-עת מעולים לספרות ושירה, תיאטרון, מחול, צילום, קולנוע, עיצוב וארכיטקטורה. אשר לגוש דן נציין שבתחילת העשור, באוגוסט 2010 ליתר הדיוק, עלה לאוויר כתב-עת אינטרנטי חדש לספרות עברית רליגיוזית: יְקוֹד בעריכת חן ישראל קלינמן ורן יגיל. כתב-העת "סלונט" בעריכת לילי פרי[4], עלה לאוויר בשנת 2017, נציין את "נתיבים" כתב-עת מקוון ליצירה ועיון, כתב עת איכותי זה פועל בעריכת נעמה ארז[5], ושמעון רוזנברג[6], את אתר השירה "ליריקה" שעלה למרשתת בשנת 2013 בעריכת ענת קוריאל[7], רונית ליברמנש ובהשתתפותם הפעילה של יאיר בן-חור וגיא חצרוני, את האתר רחב היריעה והחלוצי של נילי דגן. ואת המשך פעולתו המוצלחת של האתר המעולה "יקום תרבות" בעריכתו של אלי אשד. הפורטל, "בכיוון הרוח" לספרות ותרבות בעריכת ראובן שבת נוסד ועלה לאוויר בנובמבר 2011 או את כתב-העת "המסדרון"  לנושאי שירה ואומנות בעריכת יאיר בן חיים[8], שנוסד על ידו בשנת 2014.

בחיפה נוסד בשנת 2006 כתב-העת "דקה" כתב עת לשירה וביקורת בחסות הוצאת פרדס בעריכת: בעז יניב, ערן צלגוב ורוני הירש. לעת עתה, גיליון 7 שראה אור בשנת 2012, היה האחרון להתפרסם.

משנת 2009 פועל בחיפה, כתב העת "אלת המסטיק" בעריכת מיטל נסים ולילך ובר. מיטל נסים פרסמה עד כה שני ספרי שירה[9]. לילך ובר פרסמה ספר שירים אחד[10].  כתב העת "אלת המסטיק" החל להופיע במרץ 2009 ומאז ראו אור חמישה גיליונות.

באביב 2016 נוסד בחיפה כתב-העת "בין סגול ובין תכלת" בעריכת פרופ' עפר עציון וטל איפרגן[11]. "בין סגול ובין תכלת" יוצא שלוש פעמים בשנה. עד כה הופיעו 12  גיליונות. כל גיליון מוקדש לנושא אחר. גיליון 12 שיצא לאור בחורף 2019 הוקדש לנושא "באין שליטה". גיליון 13 שעתיד להתפרסם באביב תש"פ יעסוק על פי קול הקורא בנושא: "על גבול המותר". בשנת 2013 יצאה אנתולוגיה של שירי חיפה  בהוצאת הקיבוץ המאוחד, זו נערכה ע"י שונית כהן, אילנה שחף ועוזי שביט.

בשנת 2018 פרופ' עדנה אפק ייסדה עם הסופר אלירן דיין את 'צמדים' כתב-עת לשירה רב־תרבותית ובשנת 2019 ייסדו השניים את 'רסיסים' דו-ירחון מקוון לסיפורים קצרים ואת כתב-העת המקוון בעקבות דמויות תנ"כיות 'אחריך נרוצה'. הגיליון הראשון של כתב-העת הוקדש לדמותו של קין.

בחיפה הוקם בית-סופר ביוזמת צבייה פורר יו"ר סניף חיפה והצפון. הבית החל פעולתו בינואר 2019. בית הסופר הוא חלק מ"חדרים" הנמצא בבית ספר "הריאלי" סניף אחוזה. בחיפה פעלו בעבר כתבי עת אחדים, כרמלת משנת 53 עד שנת 1978 וכתב-העת "צפון" שיצא לאור משנת 1989 עד שנת 2006.

בירושלים, בחסות המחלקה לספרות עברית באוניברסיטה העברית, יוצא לאור כתב-העת "מחקרי ירושלים" זהו כתב-עת מדעי לספרות עברית, הרואה אור כשנתון בחוג לספרות עברית, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, הפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית. הגיליון הראשון של כתב העת יצא לאור בשנת תשמ"א-1981, בעריכתו של עזרא פליישר. 'מחקרי ירושלים בספרות עברית' מכיל מאמרים מפרי עטם של חברי הסגל האקדמי של החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית כירושלים. כתב העת כולל: מחקרים אקדמיים, ביקורת ספרים וסקירת ספרים חדשים. כתב-העת יוצא לאור ללא הפסקה עד ימינו אלה.

נוסף על פסטיבל ירושלים לשירה "מטר על מטר", כתבי-עת מודפסים כמו: "משיב הרוח", "ננופואטיקה" ואחרים נציין את כתב-העת המקוון "המוסך" הפועל בחסות הספרייה הלאומית, שהוקם באפריל 2017 על ידי טל ניצן, תמר וייס, ריקי כהן, גיא פרל, ד"ר דורית שילה, לי ממן, לאה קליבנוף-רון וד"ר נטלי תורג'מן. בהמשך הצטרפו למערכת גם מיכל קריסטל ודפנה לוי. אותה קבוצה יזמה בשנת 2016 את פסטיבל השירה "תיקון". כתב-עת ירושלמי נוסף שנוסד בעשור האחרון הוא כתב-העת המקוון לשירה "אספקלריה" שהוקם והופעל על ידי המשוררת גבריאלה אלישע שהייתה גם העורכת שלו ומאז הסתלקותה לעולם שכולו טוב נותר מיותם.

לסיכום, המרכז לא איבד ממרכזיותו אך ערי הפרזות התאוששו מאיזו נידחות כפויה וזכו לחיים חדשים. ברי לכל, שבדבריי אלה, לא נגעתי אלא בקצות הדברים. לא התייחסתי למוסדות תרבות וותיקים ורבי השפעה בעיצוב "רוח המקום" כמו כתבי-העת: "מאזניים", "עיתון 77", "גג", "פסיפס", "הו", "שבו", "עלי שיח" או כתב העת הספרותי "עמדה" שנוסד בשנת 1995 ונערך עד ימינו אלה ע"י שלושת מייסדיו,  עמוס אדלהייט, רן יגיל, ואריק איזנברג (אריק א.).  מִטַּעַם, רבעון לספרות ומחשבה רדיקלית" שחדל להופיע בתחילת העשור, בנובמבר 2011 ליתר דיוק, עורכו יצחק לאור הודיע על סגירת כתב העת, בצאת גיליון ה-28 גיליונו האחרון.  

כתבי-עת מודפסים מתמודדים כיום עם קשיים כלכליים לא פשוטים, בין היתר בגלל התחרות הקשה שמציבים בפניהם כתבי-העת המקוונים, שעלויות הפקתם נמוכות יותר. ועם זאת, אנו למדים שחוויית הקריאה מִסֵּפֶר או כתב-עת המודפסים על נייר הניתן לאחיזה, מישוש ומגע - אטרקטיבית יותר על ציבור הקוראים. נתון אופטימי המצביע אולי על המשך הביקוש לכתבי עת מודפסים בעתיד.

במבט קדימה, בזכות טכנולוגיית הסייבר, הקשרים בין הַסְּפָר וְהַכְּרַךְ יוסיפו להתחזק וחלקו של הַסְּפָר ביצירה ובעשייה הספרותית בארץ, יגדל וילך להערכתי.

לא התייחסתי לבתי-ההוצאה ההיסטוריים רבי היוקרה שפועלים מקדמת דנא בירושלים ובתל-אביב ולא לבתי-ההוצאה הפועלים מחוץ לתל-אביב וירושלים. הקרוב והרחוק יכולים בהחלט ללכת שלובי ידיים, כאשר "זה נהנה וזה לא חסר".

 

 

 

​

[1] מושגים תלמודיים. מטרופולין מושג לטיני  mētropolis, שהתאזרח ונספג בלשון חז"ל.

[2] בשיחה עם מנהל המקום התברר לי בדיעבד, שהיא משתתפת וותיקה.

[3] "קילומטר ויומיים לפני השקיעה", הוצאת כתר, 2004. "הלב הקבור", הוצאת אחוזת בית, 2006."פנים צרובי חמה", הוצאת עם עובד, 2008. "כפור", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2010 "מוקס נוקס", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011. "ערים של מטה", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2012. "מתנות החתונה", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2014 "קובלנה של בלש", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2015. "שַדְרַך", הוצאת רסלינג, 2017. "קום קרא", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2017. "אהבתי לאהוב", מסדרת רוח צד בהוצאת דביר, 2019.

[4] לילי פרי חיברה את הספרים הבאים: "עיניים יחפות", הוצאת בוסתן, 1974. "גולם במעגל", הוצאת כתר, 1988,  "ריקוד על המים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה 1994. "ביקור התליין", ידיעות אחרונות ספרי חמד, 1999. "שיגיונות קטנים" (ביחד עם יורם ברק), ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2004. "גולם במעגל", מהדורה מחודשת. ידיעות ספרים, 2007. "סונטה", כנרת זמורה ביתן, 2010. "ברבורים בג'רוזלם ביץ', טוטם ספרים, 2019.

[5] נעמה ארז חיברה את הספרים: "טיפות נשם" בהוצאת אל"ף תשל"ט, "פתאום לא הכל ברור מאליו" בהוצאת אל"ף תשמ"ו, "רחוקים מן החוף" בהוצאת י' גולן, 1988. "העברה נגדית" בהוצאת גוונים, תשס"ז, "איפה הכובע של מר נחליאלי" בהוצאת רימונים, תשע"ה. "המאמץ להתעוררות" בהוצאת עיתון 77, תשע"ג. "אגרוף קטן" בהוצאת נתיבים, 2016.  "דרומה מאשקלון" בהוצאת עיתון 77 2018.

[6] שמעון רוזנברג חיבר את הספרים: "שירים מזווית העין" בהוצאת גוונים, 2011. "כל הדרכים מובילות אל עצמן" בהוצאת פרדס, 2016.

[7] ענת קוריאל חיברה את הספרים: 'חתכים' , הקיבוץ המאוחד, הספרייה החדשה, תש"ס 1999. שירת יאיר הורוביץ: מונוגרפיה רמת גן תשנ"ז 2017.

[8] יאיר בן חיים חיבר את הספרים: "דוֹרֵשִׁירָה" בהוצאת חדרים 2013. "להשתגע באמצע היום", בהוצאת חדרים, 2015. "חֶמְדָּתִי", בהוצאת חדרים, 2018."מילה שלי" אוריון 2019.

[9] "פרובינציאלית" : פרדס, תשע"ג 2012, "מורה עובדת קבלן", פרדס, תשע"ו 2016.

[10] "בסדר אחר", פרדס, תשע"ז, דצמבר-2017.

[11] טל איפרגן חיברה: "נגיעות", תל אביב : טרקלין, 2000, "הגדה - אם תרצו", נשר : טל איפרגן, תש"ע. "הפוך בלי קצף, על כוס קפה" פיוטית, 2010. "לקרוא עיתון מול הרוח", תל אביב : עמדה, 2013. "קינת הטל" תל אביב : ספרי עתון 77, תשע"ה 2015. "ברבוניות" תל אביב, עמדה, 2016.