אודי זומר

 

​

זכרונות מאירופה אולי

 

עָרִים שֶׁהָיִינוּ בָּהֶן אוֹ הָיִיתִי לְבַד. הָרְחוֹב הַיּוֹרֵד מַטָּה עִם מָקוֹם לִמְכוֹנִית אַחַת לַעֲבֹר וְעֵצִים רַבִּים, מִסְעָדָה שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי בָּהּ וְקָפֶה שֶׁיֵּשׁ לְהִתְחָרֵט שֶׁלֹּא שָׁתִיתִי. לֹא הָיָה אָז דֵּי כֶּסֶף לִקְנוֹת כָּל מָה שֶׁאֶפְשָׁר כְּדֵי לַהֲפֹךְ אֶת הַטִּיּוּל לְזִכָּרוֹן מָלֵא וְאֶת הַזִּכָּרוֹן יַצִּיב וְאֶת הַיַּצִּיבוּת לִרְוָחָה מִתְמַשֶּׁכֶת. לָכֵן עָדִיף לִשְׁכֹּחַ אֶת הַכְּבִישִׁים הַמִּתְפּוֹרְרִים מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים וְהַמִּדְרָכוֹת שֶׁאֵינָן מְרֻצָּפוֹת וּלְהִתְרַכֵּז בָּרְחוֹב הַנּוֹכְחִי וּבַדֶּרֶךְ מֵהַבַּיִת אֶל הָרֶכֶב, אֶל הַמַּכֹּלֶת, אֶל גַּן הַיְּלָדִים, אֶל פֶּתַח הַבִּנְיָן, אֶל פַּח הָאַשְׁפָּה. בֹּקֶר אֶחָד עוֹד אֶהְיֶה רִאשׁוֹן בְּפַח הָאַשְׁפָּה וְהַשַּׂקִּית תִּרְעַם וְהָאֲוִיר הַחַם יַכֶּה בַּפָּנִים וְהַכַּפְכַּפִּים לֹא יִשָּׁמְרוּ מֵהַמַּיִם בְּאוֹתָם יָמִים בְּלִי חֹם וּבְלִי הַמֶּרְחָק בֵּין הָאֲנָשִׁים הַמִּתְחַמְּקִים מֵרֵיחַ הַזֵּעָה מִכַּעַס הַקַּיִץ מִבְּדִידוּת הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֵד. יָמִים שֶׁהַקַּיִץ מַכְרִיחַ לִזְכֹּר אֶת הָרְחוֹב הַיּוֹרֵד מַטָּה וְהָעֵצִים וְהַמִּסְעָדָה וְהַקֹּר וְאֵירוֹפָּה אוּלַי אוֹ חֵיפָה אוּלַי אוֹ צְפוֹן אָמֵרִיקָה אוּלַי. בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ לֹא הָיִיתִי כָּאן בַּתּוֹר אֶל פַּח הָאַשְׁפָּה וְהָאֲוִיר הַחַם מַכֶּה בַּפָּנִים.