עדי וולפסון 
 

​

מזוודה*

הַבַּיִת שֶׁלְּךָ הוּא
מִזְוָדָה בְּצֶבַע
דָּם. רְעוּעָה, קְרוּעָה,
מִשַּׁיֶּטֶת בִּדְרָכִים
 

לְלֹא מוֹצָא.

לְחָיֶיךָ תְּפוּחִים,

אֲבָל עֵינְךָ עֲצוּמוֹת,

מֻתָּשׁוֹת, לֹא רוֹאוֹת

אֶת בָּבוּאַת הַשָּׁמַיִם

בַּבֶּגֶד שֶׁלְּגוּפְךָ.

 

יָדוֹ שֶׁל אָבִיךָ לֹא 

מַרְפָּה, מְרַפְּאָה. יָדוֹ 

הָאֲדֻמָּה מִן הַמַּעֲמָסָה, 

הַמַּסָּע. הִיא כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ 

לְךָ עַתָּה.

 

אַתָּה צָפוּן בְּדָלֶת

אַמּוֹת, נִמְלַט

מִמִּלְחָמוֹת, כְּמוֹ

לֹא קַיָּם. יָדוֹ הִיא

הַבַּיִת שֶׁלְּךָ.

 

*השיר נכתב בעקבות תמונה של רויטרס של ילד ישן במזוודה בנזר רוטה, סוריה: