דן ספרי 

 

​

הַבָּתִּים הַיְּשָׁנִים

 

זֶה לֹא שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים 

אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים.
הַשָּׁנִים עוֹבְרוֹת עַל פָּנֵינוּ בִּיעָף
כְּמוֹ לַהֲקוֹת-צִפּוֹרִים שֶׁחוֹצוֹת שָׁמַיִם.
אֲנַחְנוּ מַבִּיטִים לְמַעְלָה
בּוֹחֲנִים אֶת קֶצֶב מֵעוּפָן
מִסְתַּכְּלִים מִסָּבִיב
מַחֲלִיטִים לֹא לָזוּז מִפֹּה.
הַבָּתִּים הַיְּשָׁנִים הָאֵלֶּה

עִם מִרְפָּסוֹת-הַבָּאוּהָאוּס
עִם גִּדְרוֹת-הָאֶבֶן 

בַּשְּׂדֵרוֹת הַהוֹלְכוֹת אֶל הַיָּם

בְּנוּיִים בְּתוֹכֵנוּ
הָרְחוֹבוֹת הָעֲיֵפִים הַלָּלוּ
נוֹצְרוּ מֵאוֹתוֹ הַחֹמֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹצַרְנוּ
כְּמוֹ יָצְקוּ אוֹתָנוּ בְּבֵטוֹן בָּאֲדָמָה הַזּוֹ.
זֶה לֹא שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים.