חוה ניסימוב 

 

​

*

לִפְעָמִים הַבַּיִת אֵינוֹ עוֹד בַּיִת,

הוּא עוֹזֵב וּמוֹתִיר סְדָקִים אַחֲרָיו.

וַאֲנִי בְּסוּג שֶׁל עֲיֵפוּת,

לֹא אוֹטֶמֶת. מַזְמִינָה

צִפּוֹר לַחֶדֶר פְּנִימָה,

עִם בְּשׂוֹרַת הַשִּׁיר.

 

​

*

הַבַּיִת לֹא מֵגֵן מִפְּנֵי חֲלוֹמוֹת הַלַּיְלָה.

כְּשֶׁסִּיּוּטִים מְצַיְּרִים עַל הַקִּירוֹת,

הַתִּקְרָה אֲדִישָׁה

וְהָרִצְפָּה רוֹעֶדֶת.

רַק הַחַלּוֹן פָּעוּר לְיָרֵחַ מָלֵא,

עָגֹל כְּמוֹ רֹאשׁ לָבָן שֶׁל בֻּבַּת פּוֹרְצֵלָן

בְּטֶרֶם נִשְׁבְּרָה לִרְסִיסִים

 

​

*

הַבַּיִת הַנֶּעֱזָב 

בַּהַתְחָלָה עוֹד יְרַחְרֵחַ

כְּמוֹ כֶּלֶב נֶאֱמָן

בַּחִפּוּשׂ אַחַר הָרֵיחַ הַמֻּכָּר.

לֹא יֹאכַל, לֹא יִשְׁתֶּה,

פַּרְוָתוֹ הַמַּבְרִיקָה תִּדְהֶה מִבְּדִידוּת.

לֹא מִיָּד יִתְרַצֶּה, אַךְ מָה בְּרֵרָה לוֹ

עָלָיו לִשְׂרֹד, וְהוּא יְלַקֵּק בִּכְנִיעָה

יְדֵי אָדוֹן חָדָשׁ, 

יִטְעַם מִצַּלְּחוֹת הַאֹכֶל וְהַמַּיִם,

תְּחִלָּה לְאַט וּבְהִסּוּס,

אַחַר כָּךְ בִּגְמִיעוֹת גְּדֵלוֹת וְהוֹלְכוֹת,

כְּאִלּוּ שָׁכַח.

וְרֵיחַ זָר יִפְשֹׁט בַּחֲדָרִים.

 

​

*

הַבַּיִת עִם הַדֶּלֶת הַוְּרֻדָּה

נִתֵּק שָׁרָשָׁיו וְעָף.

וַאֲנִי בְּתוֹכוֹ הִגְבַּהְתִּי עַד לַכּוֹכָבִים, 

רָצִיתִי לִהְיוֹת בְּרֵאשִׁית,

לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה.

 

​

*

בֵּיתִי זוֹחֵל עַל גְּחוֹנוֹ,

וַאֲנִי פּוֹעֶרֶת אֶת הַתִּקְרָה,

מְפַתָּה צִפּוֹרִים