גיורא גריפל

 

​

הם בונים בית חדש

 

הֵם בּוֹנִים בַּיִת חָדָשׁ.

וְעַד שֶׁיְּסַיְּמוּ לְהָקִים אֶת הַקִּירוֹת

הוּא כְּבָר יִשְׁלַח שָׁרָשִׁים אֶל הַבַּיִת הַסָּמוּךְ לוֹ.

וְזֶה אֶל זֶה שֶׁמֵּעֵבֶר לוֹ, וְכֵן הָלְאָה,

עַד לִגְבוּל הָעוֹלָם.

הֵם בּוֹנִים בַּיִת,

וְהַקִּירוֹת חוֹבְרִים אֶל עַצְמָם,

וּמֵעַצְמָם.

 

כַּפּוֹת יָדַיִם מוּרָמוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם.

וְקוֹל רַעַשׁ נִשְׁמָע כִּטְפִיפַת רַגְלַיִם.

בַּמֶּרְחָק מִתְעוֹרֵר מָנוֹעַ לִנְהֹם, 

קָצוּב וַחֲרִישִׁי כִּנְשִׁימַת תִּינוֹק.

וּבַלַּיְלָה תִּשָּׁמַע אֲנָחָה.