רענן אליעז

"אין שיר שהוא לא שיר אהבה"

הוצאת ספרי עיתון 77 , 2007

עריכה: רוני סומק

​

שם של ספר הוא הצהרה. לעתים ההצהרה חושפת טפח אך מסתירה טפחיים ואף שלושה. לעתים זהו ציטוט מתוך שיר בספר, וככזה הוא לא בהכרח משקף את הספר, אלא את השיר הספציפי שבו הוא שזור. יחד עם זאת שם כזה יוצר ציפייה שיאמר משהו רחב יותר. פילוסופי משהו. האם כך הדבר במקרה זה? האם ביקש המשורר לומר  שכל שיר באשר הוא עוסק באהבה? והרי אנו יודעים שלא? או שמא שמעשה הכתיבה של שיר הוא מעשה אהבה? על משקל הפרסומת "חומוס צריך לעשות באהבה או לא לעשות בכלל?" ואכן עניין זה נרמז גם אם בקושי מסוים במובאה לירית הפותחת את הספר בזו הלשון:

"כָּאן נוֹלֶדֶת כְּתִיבָה

הַחֲרִיזָה כְּמוֹ מַחְלִיקָה מֵהַיָּד

וּמַפְרִיעָה לַחֲשִׁיבָה

אֵין שִׁיר שֶׁהוּא לֹא שִׁיר אַהֲבָה"

למעשה האמירה פשוטה עד שהיא מייתרת דיון מעמיק בה, והיא משקפת את פשטותו של הספר כולו. כפי שמצהיר הדף הנלווה לספר: "ביחס ישיר לשמו של הספר, שיריו של רענן אליעז עוסקים באהבה על פניה השונות, הבוגדניות לעתים, החיוניות תמיד, אותן "סוכריות מתוקות ודביקות" שאין חיים בלעדיהן. בקטעי שיר פשוטים ובהירים, בכנות ובישירות, נוגע רענן בלב הדברים עצמם". למרות הצהרה זו אני מוצא בכמה וכמה משיריו, יופי, עומק וביטוי לשוני עשיר, גם כשהשפה היא יומיומית ושווה לכל נפש.

אמנם המילה אהבה שזורה ברבים משיריו. ואני נעצר פה ושם כדי להציץ ברעיונות והמחשבות של המשורר בעניין טיבה של האהבה בעיניו. מה יוכל הקורא ללמוד על אהבתו או אהבותיו?, שמא יצא למד דבר חכם ופוקח עיניים? אך נראה שהמשורר מודה בגילוי לב שאהבה עבורו היא עניין פשוט, מתוק "כצמר גפן מתוק", ואף תכליתי כסחורה (כך בשיר "סחורה" המסיים את הספר: "אני מחפש אהבה כסוחר הצועק בשוק"). האם משום כך בשיר "שירה שימושית 1" (בארמז לאבידן) הוא "משווה", בלי ממד "פואטי-פרשני" של ממש, בין גודל אהבתם של משוררים גדולים ("יהודה עמיחי אוהב יותר מנתן זך שאוהב יותר מדוד אבידן"... "אני באזור בין לאה גולדברג לרחל בלובשטיין" וכו') ומודה כי אינו "מבין כלל את יונה וולך", והרי הוא כמי שלהבנתי מבקש לברוח מאהבות מסובכות ומורכבות מדי.   

בשיר "דברים שאסור לאבד" מונה המשורר שני דברים: "דרכון ואהבת אמת" (השוואה שלכל הדעות היא מופרכת אך יש בה לרמז שוב על חשיבה פרקטית ותכליתית. ואילו בשיר "הייתה מאה שהייתי בה" הוא מבשר לקורא כי "אהבתי כפי שלא אוהב עוד לעולם", וכי "לא הייתה אזהרה שכל זה יחלוף" ולכן "אהבתי בה כפי שרק אני ידעתי לאהוב",  והקורא רשאי להאמין לו שהמשורר ידע לאהוב יותר מכולנו, אף שספק אם ילמד (על מנת להשתכנע) איזה דבר חכם על מהותה, עומקה או כאבה ויסוריה של אהבתו זו. אותה פשטות נטולת "בשורה לעולם השירה" קיימת גם בשירים אחרים שאינם עוסקים באהבה, כמו בפשטותו וחינו של העולם כ"ישבן של נערה יפה לפני..."