יהודית אוריה

 

הִיא בִּתּוֹ וְהוּא נוֹגֵעַ בָּהּ בְּכָל מָקוֹם, בִּמיוּחָד בְּעֶרוָתָהּ

וּבַאֲחוֹרֶיהַ.

הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל בִּרְכָּיו כְּשֶׁגַּבָּהּ מֻפנֶה אֶלָיו. הוּא נוֹגֵעַ

בְּלִּבָּהּ,

וְהוּא בְּלִּבּוֹ נִשְׁעַן עָלֶיהַ. הוּא חוֹדֵר אוֹתָהּ מֵאָחוֹר. הִיא  יוֹשֶׁבֶת

עָלָיו. סְבִיבָם צוֹמְחִים שׁוֹשַׁנִּים. הֵם בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה בְּאֶמצָע הַבָּיִת

בְּלֵב הַבָּיִת חֲדַר הָחֲדָרִים קֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים כְּתָלָיו חַלוֹנוֹת שְׁקוּפִים,

חֶלקָם פְּתוּחִים בְּלֵב הַבּוּסְתָּן בְּלֵב חֲדַר הָחֲדָרִים  הַנִּפתָּח אֶל

הַבּוּסתָּן- שׁוֹשַׁנִּים אֲדֻמּוֹת מוֹנגוֹלִיוֹת - כֹּל זֶה בְּמוֹנגוֹלְיָה

קוֹרֶה הוּא אַדִּיר וְחָזָק  זַכרוּתּוֹ  נוֹדַעַת לָהּ כֻּלָּהּ  וְרֵיחוֹת

עֲנָבִים וְשׁוֹשַׁנִּים, רֵיחוֹת עַזִּים וּמְשַׁכְּרִים סְבִיבָהּ... הוּא סְבִיבָהּ.

מַבָּטוֹ סְבִיבָהּ. הָאִם תּוּכָל וְתָּחוּשׁ כְּלַפֵּי אָהוּב כְּפִי שֶׁחָשַה כְּלַפֵּי

אָבִיהַ כָּל יוֹדְעָהּ?  מֶלֶך. הָיַה זֶה אֱלֹהִים בַּגָּן אִתָּה, אַך  הוּא  נֶחֱוָה  כְּס.,  כְּגֶבֶר

צָעִיר מִמֶּנָהּ, גֶבֶר מִצרִי, עַרְבִי: הוּא כְּנַעַר יוֹדְעָהּ בְּתּוֹכָהּ...

וְהוּא צַיָּר וְזַמָּר, שָׁר לָהּ וְחֹוֶה אֶת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁל גְדוֹלֵי

הַמְּשוֹרְרִים הָעַרבִיִּים בְּתּוֹר  הַזָּהָב... אֲבָל הֵיכָן זֶה

קוֹרֶה, עַכשָׁו זֶה קוֹרֶה, עַכשָׁו הַסִּפּוּר מַתְחִיל, עַכְשָׁו הָאָב פּוֹרֵץ לָחֶדֶר...

 

הַנַּעַר הַצָּעִיר הוּא גִלגוּלוֹ.  לָאָב  מַעֲרֶכֶת יְחָסִים

עִם הַנַּעַר, אוֹתוֹ הוּא מְגַדֵּל כַּאֲסוּפִי בְּבֵית הַיּוֹצֵר שֶׁלוֹ.

הוּא מָצַא אֶת הַנַּעַר בְּאַחַד מִמַּסעוֹתָּיו לַכְּפָר הָעַרבִי אוֹ לְמַחֲנֶה

הַפְּלִיטִים. הוּא וְהַיֶּלֶד מְפַתְּחִים דִיאָלוֹג.  הָאָב נִצוֹל שׁוֹאָה,

 מְחוּבָּר לַנַּעַר.  יֵשׁ בֵּינֵיהֶם שָׂפָה

מְשֻׁתֶּפֶת, שָׂפָה סְמוּיָה.

 

הַקבָּלָה בֵּין הַנַּעַר בְּמִלחֶמֵת הָהִשָּׂרדוּת בְּמַחֲנֵה הַפְּלִיטִים הָעַזָּתִי,

לְבֵין הָאָב בֶּהֱיוֹתוֹ נַעַר בְּמִּלחֶמֶת הָהִשָּׂרדוּת בְּבוּדַפֶּשְׂט עַל נְהַר

הַדַּנּוּבָּה. הָָאָבדָן. עָצמַת-הַקִּיּוּם. הַנְּעָרִים חוֹלְמִים. הָאֶחָד בְּקֻפסַת הַקַּרטוֹן מִמֶּנָהּ הוּא

צוֹפֶה עַל הָחוּץ וְעַל הַפְּנִים... וְהַשֵּׁנִי בִּמְאוּרָתּוֹ, עַל הַמִּזרָן

תוֹך כְּדֵי סְפִירַת הַפִּשׁפֵּשִׁים. עַל מָה חוֹשֵב הָאֶחָד בְּתוֹך הַשֶּׁלֶג,

בְּתוֹך הַדָּם בַּשֶּׁלֶג.  מַראֵה הַגֻּלגָלוֹת  הַמְּנֻפָּצוֹת,  גֻלגֹלֶת

מִתנַפֵּצֶת וּמִתּוֹכָהּ נִשׁפָּך הַמֹּחַ.  אָבִי נִלחָם בְּחֶרדוֹתָיו. מַה  הוּא

רוֹאֶה? הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת דִבּוּר הַמֹּחַ הַשָּׁפוּך הַזֶּה, הוּא מְשׂוֹחֵחַ  עִם

אוֹרפֵאוּס מִגֻּלגֹלְתּוֹ הַשָּׁרָה עַל הַדַּנּוּבָּה. הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת שִׁירָתּוֹ שֶׁל

אוֹרפֵיאוּס מִתּוֹך הַגֻּלגֹלֶת. הוּא עוֹמֵד עַל שְׂפַת  הַנָּהָר, וְהֶחָלוֹם

מְיַפֵּה אֶת פָּנַיו. אוֹרפֵיאוּס שָׁר אֶת שִׁירַת הַנֶּצַח, שִׁירַת הַזָּהָב שֶׁהִיא

עַצמוּתוֹ הָרוֹעֶדֶת שֶׁל אָדָם,  שִׁירַת בְּרִיאָתוֹ  וְהִבָּראוּתוֹ,  רַעֲדַת

שִׁתּוּף הַמָּהוּת בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹהִים. רֶגַע רַעֲדַת הָאֱלֹהִים בְּהָעֲבִירוֹ

אֶת עַצמוּתוֹ הָרוֹעֶדֶת. אָבִי שׁוֹמֵעַ אֶת  הַשִׁירָה  הַזֹּאת  הָעוֹלָה מִן

הַנָּהָר. פָּנַיו מוּאָרִים בְּאוֹר יִפעַת פְּנֵי הָאֱלֹהִים עַל הַנָּהָר. פְּנֵי

הָאֱלֹהִים בְּיִפעַת אָדָם. הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל הָעוֹלֶה מִן הַנָּהָר

וּמִתמַכֵּר לְהִבָּראוּתוֹ הָרוֹעֶדֶת, וְאֵין הוּא רוֹעֵד מֵאֵימָה,

כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַמָּוֶת הוּא צְלָלִים, וְאִילוּ הוּא נִצְחִי וְהוּא אֱלֹהִים

 

שָׁנִים אַחֲר כָּך, כְּשֶּׁיָשְׁבָה עַל בִּרכָּיו יַלדַת הָאָדָם, הוּא הִשׁמִיעַ  לָהּ

אֶת שִׁירָתוֹ שֶׁל אוֹרפֵיאוּס: הִיא רָאֲתָה אוֹתָהּ נֶחֱרֶטֶת עַל

מַסכִּית-הַכֶּסֶף בְּאֶמצָעוּת יָדוֹ.  הִיא שָׁמְעָה אֶת קוֹל הַיֵּשׁוּיוֹת

הַנֶּחֱרָטוֹת, אֶת קוֹל הָחֳמָרִים, קוֹל הַסְּלָעִים הַנֶּחְצָבִים, אֶת אַהֲבַת

הַחֹמֶר לְיוֹצרוֹ. הַיָּד הָחוֹרֶטֶת הִיא הֶחָלוֹם שֶׁחוֹלֶמֶת הַמַּתֶּכֶת בְּהָפכָהּ

לְתַּחֲרִיט גֶפֶן, בְּהָפכָהּ לְמִבְנֶה חוּשָׁנִי מוּאָר. הַמַּתֶּכֶת  חוֹלֶמֶת עַל

עֲנָבִים. הַמַּתֶּכֶת הוֹפֶכֶת לְגֶפֶן. הִיא שָׁמְעָה אֶת קוֹל הָאָב הַמְּסַפֵּר

לָהּ מִיתוֹסִים וְשִׁירִים. הִיא יָדעָה אֶת הַסִּפּוּרִים וְרָאֲתָה אוֹתָם.

הָיוּ אֵלֶה סִפּוּרִים עַל חַיֶּיהַ שֶׁלָהּ הָעַתִידִיִים. הִיא נִכנְסָה לִשְׂדוֹת

הַתִּירָס שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר הָהוּנְגָרִי, וְרָאֲתָה שָׁם אֶת כָּל הַקֵּיצִים שֶׁלָהּ

שֶׁהָיוּ יְרֻקִּים וּצְהֻבִּים,  וְהִיא הָיתָה לְבַדהּ  בְּתוֹך הַדְּמָמָה

הַצְּהֻבָּה. הִיא הָיתָה יַלדַת מַראֶה כָּחֹל הַנּוֹגַעַת בְּלֵב הָעוֹלָם.

עֵינֵיהַ הַשְּׁחוֹרוֹת הָיוּ עֵינֵי הָאֱלֹהִים, עֵינֵי בַּת  הָאָדָם.  הִיא

הָיתָה אָדָם מַקשִׁיב לְעָצמַת הַדְּמָמָה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע לֹא הָיתָה אִשָּׁה

אוֹ אִישׁ: הִיא הָיתָה הַשִּׁיר שֶׁנָגַע בַּשֶׁמֶשׁ, שֶׁנָגַע בֶּאֱלֹהִים,שֶׁקִבֵּל אֶת

הַדְּמָמָה כְּקַבֵּל אִשָּׁה אֶת דוֹדָהּ. הִיא יָדעָה אֶת הַקַּבָּלָה הַזֹּאת בַּמָּקוֹם

שֶׁבּוֹ יָדעָה.  הִיא יָדעָה אֶת עַצמָהּ וְאֶת

הַלַּילָה, בֵּינֵיהֶם הָיוּ דְבָרִים שָׁרִים, וּבֵין אָזנָהּ לִבּהּ וּגְרוֹנָהּ

שָׁמעָה אֵיך נִמתָח הַמֵּיתָר אוֹתוֹ מְבַקֵּר לְעִתִּים  קוֹל הָאֶמֶת

הָחוֹתֵם אֶת חֹתָמוֹ כְּהֵד. הִיא חֹוָה אֶת הָהֵד בִּגרוֹנָהּ וְרוֹאָה אֶת

הַקּוֹל בְּעֵינֵיהַ.

הַקּוֹל, מַראִית יָפָה לוֹ כְּעֶלֶם מִתאָרֵחַ,  מִשׁתוֹבֵב

בָּרוּחַ.

הָעֶלֶם מַזמִינָהּ לְמִשׁתֵּה- אֱמֶת אוֹ -מָוֶת.  עֵינָיו  רֶגַע מִשׁתוֹבְבוֹת

בְּעֹנֶג תָם, וְרֶגַע הִיא רוֹאָה בָּהֶם אֶת תְהוֹם הַנֶּאֱמָנוּת: הוּא

מַזמִינָהּ לִמקוֹם הֻלֶּדֵת הַמָּחָר, מָקוֹם שֶׁל חֲרָסִים שְׁבוּרִים וּבְתוֹכָם

שַׁלהֶבֶת. מִן הָחֲרָסִים וּמִּן הַשַּׁלהֶבֶת נֶאֱבָקִים יְלָדִים וּמַתִּיכִים אֶת

חֵרוּתָם, אֶת רוּחָם. שָׁם נוֹלֶדֶת הָאֱמֶת מִתּוֹך הַמָּוֶת.

הִיא רוֹאָה שָׁם אֶת אָבִיהַ בֶּעָבָר, הִיא רוֹאָה שָׁם אֶת עַצמָהּ בֶּעָתִיד.

הִיא רוֹאָה אֶת כָּל מִיתוֹתָיו בֶּעָבָר וּבֶעָתִיד, הִיא רוֹאָה אֶת כָּל

מִיתוֹתֶיהַ בֶּעָבָר וּבֶעָתִיד. הִיא אוֹהֶבֶת אֶת הַנַּעַר שֶׁהָיַה אָבִיהַ,

שֶׁאִחֵד אֶת חַיָּיו בָּחֹמֶר וּבָשַּׁלהֶבֶת. הִיא רוֹאָה אֶת הַתֹּם הַסּוֹפִי

שֶׁלוֹ. הוּא מוֹסֵר לָהּ אֶת תֻּמּוֹ הַסּוֹפִי כְּמַנגִינָה אָלֶף, כְּנוֹשֵׂא

מַהוּתוֹ הַמְּנַגֶּנֶת. הַנּוֹשֵׂא נִשׁמַע כְּקַרנֵי הַשֶּׁמֶשׁ קַרנֵי מַתֶּכֶת עֲדִינָה

עַל הַמָּיִים, וּכְקוֹל הַדְּגִיגִים הַקְּטַנִּים מִתַּחַת לַמָּיִם, שֶׁהָאוֹר מְעוֹרֵר

בָּהֶם מַחֲשָׁבוֹת. הִיא רוֹאָה אֶת כָּל מִיתוֹתֶיהַ בֶּעָבָר וּבֶעָתִיד,  וְאֵיך

הַתֹּם הַסּוֹפִי שֶׁל אָבִיהַ מְרִימָהּ בְּעֶדנָה. הִיא נִשֵּׂאת עַל הַקֶּרֶן

הַזֹּאת, נִמשֵׁית מִן הַמָּיִם וְאֵינָהּ טוֹבַעַת.  הִיא תִטבַּע  וְתִמָּשֵׁה

פְּעָמִים רַבּוֹת. פְּעָמִים אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים

שֶׁל זָהָב יִקרְעוּ אֶת גוּפָהּ לִגזָרִים, וְהַפַּעַם תְּהֵא  שִׁירָתָהּ

כַּאֲרָיוֹת וּתְּאַחֵה אֶת גוּפָהּ לְבָשָׂר לָבָן חָטוּב אֶחַד, בְּשַׂר-

מִקשַׁת-חֲלוֹמָהּ, וְהוּא יְהֵא כַּחֲצוּב זָהָב חֲבָצָלוֹת וְיַסמִין, וְהוּא

יְהֵא כְּבֵית מִקדָשׁ הַמַּשׁמִיעַ מוּסִיקָה נִפלָאָה. הִיא תְנַגֵּן בְּכָל הַבָּשָׂר

הַמּיוּחָד שֶׁל נְבָלֶיהַ הַסְּמוּיִים מִן  הָעָיִין,  הַמחדש ימיו

 כִּלְחָמִים טְרִיִים הַנֶאֱפִים בִּשְׁעוֹת-הַלַּילָה, שֶׁבְּכוּלָן

הִיא עֵרָה וְעוֹבֶדֶת וּמְיַצֶּרֶת כֵּלִים חֲדָשִׁים  וּמַנגִינוֹת חֲדָשׁוֹת,

נוֹשְׂאִים הַמִּשׁתַיְּכִים לַתֹּם הַסּוֹפִי שֶׁלָהּ, שִׂיחוֹת עִם עוֹבדֵי דְמָמָה

מִמֶּרכָּזֵי לַילָה עָצוּמִים מִמֶּרחָבֵי הֶחָלָל כֻּלּוֹ הָאוֹפִים יֶדַע רָב,

וְרֵיחוֹ כְּרֵיחוֹ הַחֲמַצמָץ, דָבִיק מִזֵּעָה, שֶׁל הָאָהוּב, בְּתוֹך גוּפוֹ

תִתכַּרבֵּל וְאֶת רֵיחַ זֵעַת חֲלוֹמוֹ תֵּדַע. צִיּוּר הַתֹּם הַסּוֹפִי שֶׁלוֹ.

 

כָּמָה שְׁבָרִים, כָּמָה חֲרָסִים הִיא תִמצָא וְתַצמִיד.

רֵיחַ הַחֲרָסִים בַּשַׁלהֶבֶת וּפַחַד הַתַּנוּרִים הַגְּדוֹלִים. פַּחַד הָחֹם שֶׁל

הָעוֹמֶדֶת בַּשַּׁלהֶבֶת,  אֵימַת הָחוֹם, אֵימַת הָאֵשׁ אַהֲבָה,  ְנשָׁלִים

מִתפָּרְקִים וְעוֹרוֹתֵיהֶם נֶחֱרָכִים וְכָל  הַקְּלִיפּוֹת  נוֹשׁלוֹת  וְהַבֶּטֶן

מֻתֶּכֶת וּזְהַב הָאַהֲבָה שָׁר בַּבֶּטֶן: מִי יוֹדֵעַ בְּעָצמָה וּמִי נוֹדַע?  מִי

רוֹאֶה אֶת מִי? שֶׁל מִי הַשִּׁירָה הַזִּכרִית הַזֹּאת?  הַמַּנגִינָה מִתגַבֶּרֶת

עַל הַכֵּלִים. הַמַּנגִינָה יוֹדַעַת אֶת הַכֵּלִים.  הַמַּנגִינָה יוֹדַעַת אֶת

הַכֵּלִים.

 

קטע מתוך "רשימותיה של חווה", כרמל -י-ם, 2003.

 

הדבר הנתפס הראשון  הוא שהקיום קיים. הקיום קיים, ורק אז בא זיהוי התודעה שהקיום מושאה. ההשראה שכמוה כחיים עצמם, גדולה מן הסוביקט החווה אותה, ומנסיונותיו להקיפה באמצעות התודעה, שהרי המקיף גדול מן המוקף. לכן כל הסבר לסיבת אמונתי ביצירה זו יהיה מצומצם, דל ואולי אף לא תקף. אך אמונתי נובעת א. מאופן בואה אלי כהשראה צרופה. דבר נדיר ביותר שארע לי פעמים ספורות בחיי. אולי שלוש פעמים.  השיר הזה מהווה פרגמנט מספר (רשימותיה של חווה) שהוכתב לי בלילות במשך כחצי שנה. בשתיים בלילה הייתי מתעוררת לכתוב בשנתי, כדבורה כפויה על ידי דבש תהומי. ב. היצירה הזו נכתבה בנסיבות משבר קיומי בו עצם כתיבתה היוותה הדרך היחידה לחיות. ג. בקטע זה המהווה לדידי שיא הספר, מתגלמת חווית התגבשות רוחנית-נפשית-אמנותית. ד. כל הסיבות שמניתי עד עתה בטלות ומבוטלות, חסרות תוקף וערך במידה שהטקסט הזה חסר ערך שירי. אך מאמינה אני באיכותו כשירה.