מירי גלעד

 

מתוך: אלבום נשי

 

עַתָּה בִּתִּי בְּמַחְזוֹר נָשִיּוּתִי,

הָרָה אֶת יַלְדָּהּ,

הָרָה אֶת אִמָּהוּתִי הַמִּתְחַדֶּשֶׁת,

אֶת אִמָּהוּתִי הַנִּזְכֶּרֶת,

אֶת אִמִּי הַמִּתְרַחֶקֶת בְּרִשְׁרוּשׁ אַחֲרוֹן שֶׁל קִיּוּם

 

​

הדברים הקטנים

 

רֵאשִׁית חַיֵּינוּ נִמְדֶּדֶת בִּדְבָרִים זְעִירִים

קוֹלוֹת יְנִיקָה, מַד הַגְּרָמִים עַל הַמִּשְׁקָל,    

מִלְמוּלִים רִאשׁוֹנִיִּים, נְשִׁימוֹת תְּכוּפוֹת הַמְאַשְּׁרוֹת חַיִּים

 

בְּאַחֲרִית חַיֵּינוּ אָנוּ נִגְרָרִים בִּצְעָדִים אִטִּיִּים, מְעַטִּים, מְדוּדִים,

שָׁבִים אֶל הַתְּנוּעוֹת הַקְּטַנּוֹת, אֶל מַרְאוֹת זְעִירִים, קְרוֹבִים,

נִשְׁעָנִים עַל כָּל חֵפֶץ מִזְדַּמֵּן,

מוֹשִׁיטִים יָד בָּאֲפֵלָה

וְשָׁבִים לַמִּלִּים הַקְּטַנּוֹת, לַשְּׁאֵלוֹת הַתְּמִימוֹת:

בַּמֶּה לְהֵאָחֵז? הֵיכָן הַדֶּלֶת? מִי בַּבַּיִת?

 

וּבֵין לְבֵין מִתְנַפְּחִים הַדְּבָרִים לִמְמַדֵּי חוֹמוֹת וּמִגְדָּלִים

לְתַאֲווֹת וּמַסָּעוֹת

לִצְעָקוֹת וַהֲרִיסוֹת

וְלַשְּׁאֵלוֹת הַגְּדוֹלוֹת:

מִי אֲנַחְנוּ? בַּמֶּה לְהֵאָחֵז? מִי אִתָּנוּ בַּבַּיִת?

 

לחיות בחוויית שירה , פירושו של דבר, להתבונן כל הזמן, להתבונן ולהקשיב בתוך זרם החיים, בתוך המולת החיים, בעיצומם של סערה ואובדן, וברגעים של התפעמות ופליאה. לשורר פירושו להשתהות במרוץ החיים ההכרחי, התכליתי, הנגלה - כדי להשתאות מהנסתר, הבלתי צפוי, הבלתי ידוע; לשאול כל פעם מחדש "אייכּה", כמסע פיענוח, ועם זאת, כמסע אל הסוד הגדול של החיים שלעולם לא יתפענח, עבורי השירה היא החתירה פנימה אל הגרעין הטמון שהוא ראשיתי- המקור, ואל התהומות והפצעים שהם בלתי נמנעים. אם החיים הם לימוד והשתלמות; ייעוד לחוות בכל הכוח, הרי השירה היא דרכי להתקרב ולגעת בהם.

לא קלה הדרך. זה דורש ממני זמן שהות מתוך אינקובציה ובניית פרספקטיבה; נדרשת העזה לומר לעצמך דברים שאינך חולק עם אחרים. השירה עבורי היא עבודה – עבודה פנימית (בלשון החסידות) ועבודת כרייה במכרה המילים כדי להוציא את הניצוצות מתוך הבוץ הקיומי, מתוך הבנליות של המילה. כל שיר הוא, עבורי, עבודה של זמן ממושך, בבחינת גילוף התהליך הפנימי.

אני מתבוננת ב"דברים הקטנים"  - במראות הטבע, באנשים, בחיים היומיומיים, בחיי בתוך הבית והמשפחה. התנועות הקטנות אינן אלא הד לתנועות הגדולות של החיים האנושיים. אני 'מתבוננת' במובן מאליו כדי להבין 'משהו' שמעבר, ומשהו במעמקים; אני מבקשת לצוד תובנות במוכר והקרוב; באירועים, במסעות בעולם, ברגעי שבר וברגעי חסד. מהקונקרטי כעוגן, אני כמהה להפליג אל רבדים אחרים בנפש, ברוח, במופשט ובנסתר.

בתקופה האחרונה חוויתי את תנועת החיים הגדולה בעת דעיכת החיים של אמי מול לידת נכדים, ונמצאתי במערבולת שאלות. רעד נע בתוכי – הלידה והמוות, הראשית והאחרית, ההתפעמות מהבריאה וכאב הפרידה. וכמו תמיד, ביקשתי להכיל את החוויה דרך המילים. עם המילים אני מדליקה לי רגעים בחשכה.  הן האש שלי.