רחלי אברהם איתן

​

​

פריחת האלמנדה

לאחותי ברוריה ז"ל

​

הֲוָיָתָהּ עֲמֻקָּה בַּאֲדָמָה פּוֹרֶצֶת אֵלַי

בִּפְרִיחַת הָאַלָמַנְדָה שֶׁשָּׁתַלְנוּ יַחַד.

דֶּלֶת חַיֶּיהָ נִטְרְקָה בְּיִסּוּרִים,

לְאַט-לְאַט נִגְמַר לָהּ הַגּוּף

זֶה הִתְחִיל בָּאֵבָר הַמְּסַמֵּל אֶת הַיֹּפִי הַנָּשִׁי

וְעָבַר אֶל מֶרְכָּז הָרֶחֶם, לְלֹא רַחֵם,

אַחַר-כָּךְ גַּם הָרֵאוֹת, נִגְמַר לָהֶן הָאֲוִיר

וְהַכָּבֵד הֶחְמִּיר

הַתְּפִלּוֹת פָּרְצוּ אֶת הַשָּׁמַיִם לְלֹא הוֹעִיל

הָרַב פִהְרֵר הִתְבּוֹנֵן בַּמִּסְמָכִים בְּסֵבֶר פָּנִים רְצִינִי

אָמַר לִי: "אֵין מָה לַעֲשׂוֹת…"

אֲחוֹתִי הִתְקַשְּׁרָה, כְּשֶׁרוּחִי מְבֹהֶלֶת, מְיַחֶלֶת לְתִקְוָה

גֵּרַדְתִּי צְחוֹק מֵאֵיזֶה שֶׁהוּא תָּא נִסְתָּר בְּתוֹכִי

אָמַרְתִּי לָהּ: הַכֹּל בְּסֵדֶר

וְגִלְגַּלְתִּי אִתָּהּ צְחוֹקִים

יוֹם אֶחָד הֵבִינָה… בִּקְּשָׁה מִשְׁאָלָה אַחֲרוֹנָה

הַדַּרְכּוֹן שֶׁלָהּ נוֹתַר לְלֹא שִׁמּוּשׁ. לֹא הִסְפִּיקָה.

"אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת הָאֲדָמָה מִמַּעַל

לִפְנֵי שֶׁאֶתְכַּסֶּה בָּהּ," הִסְבִּירָה.

הִגַּעְנוּ עִם הַטַּיָּס הֶחָבִיב לְמַעֲלוֹת שְׁחָקִים

הַשֶּׁמֶשׁ טִפְטְפָה בֵּין הָעֲנָנִים בְּתוּרֵנוּ אֶת הָאָרֶץ מִמַּעַל.

עַכְשָׁו הִיא שָׁם לְתָמִיד כְּמָטוֹס לְלֹא טַיָּס

עֲנָנִים מִתְפָּרְקִים מְטַפְטְפִים בְּגִבְעוֹלֵי הָאַלָמַנְדָה

כְּאִינְפוּזְיָה. אֲנִי מְטַפֶּלֶת בָּהֶם יוֹם-יוֹם

חָשָׁה אוֹתָהּ בִּפְרִיחַת הָעַד הַסְּגֻלָּה.