רז סופר 

​

​

שָׁרָב

 

שָׁרָב אֵין סוֹפִי. רֹטֶב גּוּפִי נִסְפַּג בְּסָדִין

הַפּוֹלֵט אֶת חֻמּוֹ לַתִּקְרָה

הַמִּתְקַלֶּפֶת מֵעַל.

 

מִשְׁקָעִים כְּבֵדִים. הַחַזַּאי הַפְּנִימִי מַדְגִּים

אֶת שֶׁרוּחוֹת שֶׁעוֹבְרוֹת מֵעָלַי –

מִצָּפוֹן לְדָרוֹם, מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב

וּבַחֲזָרָה.

 

רְגָעִים נוֹזְלִיִּים חַסְרֵי סַבּוֹן. מַיִם נוֹפְלִים בְּיֵאוּשׁ

לֹא מוֹצְאִים דַּרְכָּם לְנִקּוּז.

פָּנַי מִשְׁתַּקְּפִים בְּחוּם וּבְיָרֹק –

זֹאת עֶמְדַּת הַנַּרְקִיס שֶׁלִּי.

​

​

 

 

שעת הנעילה

​

 

כְּשֵׁן נִשְׁכַּחַת בְּפֶה הָרֵי הַקַּוְקָז

אַתְּ פּוֹשֶׁטֶת חֻלְצָה לְבָנָה.

אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ קָבוּר בְּהָרֵי הַחֹשֶׁךְ

הַדְּמֻיּוֹת כְּבָר לֹא רוֹשְׁפוֹת רַק פּוֹלְטוֹת.

 

הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא מִמִּזְרָח.

רוּחוֹת הַקֹּדֶשׁ יֹאחְזוּ בְּאַמּוֹת הַסִּפִּים,

כְּיָדַיִךְ הַמּוֹשְׁכוֹת בִּקְצוֹת הַסָּדִין.

כשֶׁאֲנִי בָּא אֵלַיִךְ , הַמַּיִם שׁוֹרפים אוֹתָךְ

שְׁלוּלִיּוֹת גּוּפֵךְ מְקַבְּלוֹת אֶת פָּנַי.

​

​

 

 

קָפֶה        

  

מְחַכֶּה בַּקָּפֶה וְלֹא מְצַפֶּה לְדָבָר.

דְּבָרִים חוֹלְפִים בָּרְחוֹב וְזֶה טוֹב.

 

אֶפְשָׁר לִסְפֹּר צְעָדִים, הִיא אוֹהֶבֶת לִסְפֹּר צְעָדִים.

פַּעַם חָקְרָה אֶת הַיַּחַס בֵּין צְעָדֶיהָ לְאֵלּוּ שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּהּ –

עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַסֵּפֶר הִתְבַּלְבְּלָה

וְהָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה.

לְאִמָּא לֹא הָיוּ צְעָדִים, הָיוּ לָהּ קְפִיצוֹת צִפֳּרִיּוֹת דְּחוּסוֹת,

אַף אֶחָד לֹא עָמַד בַּקֶּצֶב שֶׁלָּהּ.

רוֹשֶׁמֶת לְעַצְמָהּ, יֵשׁ לִבְדֹּק אֶת טִיב צְעָדַי.

 

לְכָל דָּבָר יֵשׁ סוֹף. הִיא שׁוֹלַחַת אֶצְבַּע גְּנוּבָה לֶאֱסֹף

וְתוֹהָה עֲמֻקּוֹת, הַאִם כָּל הַסֻּכָּר שׁוֹכֵב תָּמִיד בַּקַּרְקָעִית.