דוד ברבי

​

​

הוֹמָאז' לְדַלְיָה רַבִּיקוֹבִיץ   

​

 

אֲנִי כְּבָר לֹא עוֹמֵד שָׁם בִּתִּי

אֲנִי בְּמָקוֹם אַחֵר רָחוֹק

לֹא יָכוֹל לִרְאוֹתֵךְ כְּדֵי לָדַעַת

לֹא יָכוֹל לִפְגֹּשׁ אוֹתָךְ

אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם

כְּדֵי לְהַסְבִּיר

וְאַתְּ הֲרֵי אַהֲבָתִי הַגְּדוֹלָה

בִּתִּי הַבְּכוֹרָה דַּלְיָה

אַל תְּחַפְּשִׂי אוֹתִי שָׁם בַּכְּבִישׁ הַמְּסֻכָּן

אֲנִי לֹא שָׁם וְהַכְּבִישׁ כְּבָר לֹא מְסֻכָּן

כֵּן זֶה אֲנִי הוּא אַבָּא שֶׁלָּךְ

שֶׁמְּדַבֵּר אֵלַיִךְ עַכְשָׁו אַהֲבָה

אַל תִּכְאֲבִי כִּי אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת

אַל תִּגְּשִׁי לְשָׁם כִּי אֵינֵךְ צְרִיכָה

הַשִּׁילִי מִמֶּנִּי אֶת סִימָנַיִךְ

וְשִׂימִי בִּי אֲחֵרִים

הַרְבֵּה מִלּוֹת אַהֲבָה

כְּבָר שָׁלַחְתִּי אֵלַיִךְ

יִמְצְאוּ דַּרְכָּן אֵלַיִךְ

בַּנָּתִיב הֶחָדָשׁ

שֶׁכָּרִיתִי בִּשְׁבִילֵךְ

כִּי אַתְּ לִי הִיא

הַבְּכוֹרָה