ענבל אשל כהנסקי

 

**

​

בְּרֵאשִׁית בָּרְאָה אֶת הַתִּקְרָה וְאֶת הַמִּטָּה.

וְהַמִּטָּה הָיְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ, גְּבָרִים נִכְנָסִים 

בָּהּ וְיוֹצְאִים. וְרוּחָהּ מְרַחֶפֶת לְלֹא טַעַם.

וַתֹּאמֶר וַיְהִי אוֹר, וַתָּסֶט אֶת הַמֶּתֶג וַתִּרְאֶה 

אוֹתִיּוֹת וּמִלִּים וּמִשְׁפָּטִים כְּתוּבִים בִּדְבַשׁ  

עַל הַתִּקְרָה. וַתִּפְתַּח אֶת פִּיהָ כִּי טוֹבִים הֵם. 

וַתַּבְדִּיל בֵּין שְׁעוֹת הַמִּטָּה לִשְׁעוֹת הַתִּקְרָה. 

וַתִּקְרָא לַמִּטָּה לַיְלָה וְלַתִּקְרָה יוֹם. וַיְהִי עֶרֶב 

וַיְהִי בֹּקֶר, כֹּל חַיֶּיהָ עַד כֹּה.

 

מתוך "סמאל אהובי" (פרדס, 2013)

 

ההשראה לכתיבת השירה הזו באה בהקשר כמעט פרוזאי. תרגיל כתיבה, שניתן לי בקורס כתיבת שירה ופרוזה, של יקיר בן משה. יקיר הציע לנו לכתוב מההתחלה ואני בחרתי במודעות מעשה פמיניסטי. קראתי את הטקסט התנ"כי בפרשנות שלי. בראתי את העולם לפיו חייתי, בעיקר, "עד כה". יקיר דווקא התלהב והציע רק ללטש את השפה כך שתהיה יותר מדוייקת בהקשר התנ"כי. הרעיון שלו לעצב את השירה כפסקה ממורכזת כפרק בתנ"ך היתה מבריקה בעיני. 

בנימה עוד יותר אישית, השירה הזו מסכמת את תחילת מודעותי המינית וקורותיי. זאת עד לנקודה בה נכתבה השירה "כל חיי עד כה" בתחום תשמישי מיטה ועונג שבת, סקס ומעשה אהבים. בהבטים אלו זו שירה מאד שלמה וקולעת. זו שירה שעד היום יושבת לי בתחתית הבטן הרכה ומרפדת אותה בדיוק הידיעה של האמת שלי.