אשר גל

​

 

אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ אִילָן

​

לֹא תַּפְסִיק לִכְתֹּב.

גַּם אִם מֶלֶךְ מֵאֲחוֹרֶיךָ

שׁוֹדְדִים מִצְּדָדֶיךָ.

בְּעִיר גּוֹוַעַת

שֶׁאֶל עַצְמָהּ שׁוֹקַעַת

אֵינְךָ  נָבִיא בְּעִירוֹ

צְלָב עַל גַּבּוֹ.

אִישׁ אוֹתְךָ אֵינוֹ מַכִּיר.

אַתָּה רוֹשֵׁם עַל פְּתָקִים

מַחְבִּיא בְּכַדִּים

בָּאֲדָמָה.

כּוֹתֵב לְמַחְשֵׁב

מַצְפִּין תִּיקִיָּה עֲלוּמָה

לַיָּמִים שֶׁאַחֲרֵי הַבְּעֵרָה.

 

​

כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הַבַּרְזֶל

 

יָצָאנוּ אֶל חַשְׁרַת הַלֵּילוֹת

מַאֲמִינִים בְּכוֹחֵנוּ

מוּל שְׁבָטִים

שֶׁשָּׂמוּ מִבְטָחָם בָּעֵץ.

הִכֵּינוּ בָּהֶם בַּחֲרָבוֹת מַבְהִיקוֹת .

אֶת אָהֳלֵיהֶם וֶאֱלִילֵיהֶם הֶעֱלִינוּ

בֶּעָשָׁן  הַשָּׁמָימָה .

לָנוּ הָיָה אֵל אֶחָד

שֶׁצִּוָּנוּ לְהַכְרִית אֶת הַיָּשָׁן.

נָשִׁים זְקֵנִים חֲמוֹרִים.

שָׁחַטְנוּ .

לָנוּ הָיוּ סוּסִים וּמֶרְכָּבוֹת

לָקַחְנוּ בָּהֶן שְׁבוּיוֹת.

​

 

"כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הַבַּרְזֶל הִתְחִילוּ הָאִילָנוֹת מְרַתְּתִים, אָמַר לָהֶן, מַה לָּכֶם מְרַתְּתִים, עֵץ מִכֶּם אַל יִכָּנֵס בִּי, וְאֵין אֶחָד מִכֶּם נִזּוֹק."- בראשית רבה, פרשה ה'.

​

 

שירו של אשר גל, בניגוד לאחרים בגליון זה, אינו עוסק באובססיה קומפולסיבית אישית/פסיכולוגית, אלא פנטיות לאומית, תרבותית, דתית וכד', המתפתחת מתוך רגשי עליונות דתיים ולאומיים. זוהי אובססיה אנושית אוניברסלית, המקבלת כמובן גם ביטוי אישי, אצל מנהיגים כוחניים אובססיביים, שטופי אידיאולוגיות קיצוניות, שחלקם מחוזק באמונה דתית. אמנם, נראה כי השיר מכוון בעיקר אלינו, אל ישראל והשליטה שלה בפלסטינים, בה התפתח מאז 1967 רצון משיחיסטי לנצל את העליונות הצבאית כדי להנציח את הכיבוש, ולדחוק ולדכא את הפלסטינים. אולם השיר נושא משמעות אוניברסלית, בתארו תופעה חוזרת ונשנית בהיסטוריה, וכאילו מתארת "אישיות" אחת, מעין ארכיטיפ, החוזר אצל עמים רבים, כובשים ומדכאים, בייחוד במלחמות דת, הניזומות בידי כוחות בעלי עליונות טכנולוגית. עליונות זו מגולמת ב"ברזל", מול נחיתות "העץ". ואם תרצו – הברזל מול העץ מסמלים תרבות טכנולוגית מול תרבות פשוטה, למשל חקלאית, או נודדת-שבטית ("מוּל שְׁבָטִים שֶׁשָּׂמוּ מִבְטָחָם בָּעֵץ"). כך קרה כשהאירופאים פגשו את האינדיאנים ובהגיעם לאפריקה, כך קרה לסין מול טיבט. ובעבר הרחוק היו אלה מלחמות הדת (כשהאסלאם התפשט עד לאירופה, אח"כ היו אלה הצלבנים מול הערבים, העות'מנים שהיו עליונים על אירופה עד המאה ה-17), ובימינו גם דאעש – אף שהיא חסרת עליונות טכנולוגית, עדיין היא מתאימה לתיאור תפיסת העליונות הדתית של האל המצווה להכרית כל מה שאינו הוא. וכן, הדברים נכוחים גם לתולדות עמנו הקדומים, עת הנביאים ביקשו להכרית את עבודת האלילים תוך נקיטת מעשי טבח, כמעשה אליהו בנביאי הבעל ("לָנוּ הָיָה אֵל אֶחָד שֶׁצִּוָּנוּ לְהַכְרִית אֶת הַיָּשָׁן").