דן ספרי

​

בְּהִשְׁתַּנּוּת מַתְמֶדֶת
 

אֲנִי כְּבָר מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי
בָּאוֹר הַגָּדוֹל
כְּבָר אֵינֶנִּי רוֹאֶה אֶת גּוּפִי
פַּעַם יָכֹלְתִּי סַקְרָן לָדַעַת
לָגַעַת בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף
לָגַעַת בַּמַּיִם
לָגַעַת בָּאֶבֶן
כָּעֵת אֵינֶנִּי יָכוֹל
הָאוֹר מְסַנְוֵר אוֹתִי
נָעִים מְאֹד
קָרְאוּ לִי פַּעַם דָן
הָיוּ לִי עוֹד שֵׁמוֹת
אֵין לִי מֻשָּׁג
אֵיךְ יִקְרְאוּ לִי עַכְשָׁו.
וְאָף יוֹתֵר מִכָּךְ
אֵיךְ יִקְרְאוּ לִי בַּפַּעַם הַבָּאָה.