קרן להמן

 

​

*

​

עוֹד תֵּלְכִי בָּרְחוֹבוֹת

סֵפֶר חָדָשׁ יַזִּיעַ תַּחַת יָדַיִךְ.

הִזְדַּהִי!

הֵם שְׁלוֹשָׁה,

מְתֹאָמִים כְּמוֹ שִׁירַת מַקְהֵלָה.

הָיְתָה זוֹ אִמָּא שֶׁלָּךְ

שֶׁלִּמְּדָה אוֹתָךְ לְהַפְנוֹת גַּב לַסַּכָּנָה

וְלִבְרֹחַ.

מֵעוֹלָם לֹא רָאִית נַיֶּדֶת מִבִּפְנִים,

אֲבָל הַמַּגֵּפָה לֹא מַבְדִּילָה

בֵּין אָדָם לְאָדָם.

תַּפְסִיקִי לְהִתְנַגֵּד!

הֵם לֹא יוֹדְעִים

שֶׁאַתְּ זְקוּקָה לְסֵפֶר

כְּמוֹ מְכוֹנַת הַנְּשָׁמָה.

 

 

*

​

פִּנַּת הַשִּׁיר בֻּטְּלָה

לְעֵת עַתָּה

זֶה לֹא זְמַן לְשִׁירָה

זֶה זְמַן מְכוֹנִיּוֹת הַשְּׂרָד

וּבוֹדְקֵי תְּעוּדוֹת

זוֹ עֵת הַזְּאֵבִים בָּרְחוֹבוֹת

מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹּה?

אֵיפֹה סָבְתָא גָּרָה?

זֶה לֹא זְמַן לַחִבּוּקִים בְּחִנָּם בַּכִּכָּר

גַּם לֹא לְנוֹזְלֵי הַגּוּף.

זֶה לֹא זְמַן לְנָשִׁים.