מתי שמואלוף

 

​

שיר על עמוד תליין   

 

עַל עַמּוּד הַתַּלְיָן אֲנִי עוֹמֵד כָּרוּךְ בְּסוֹף הַמִּלִּים

אַבָּא מִתְקָרֵב. אַבָּא אוֹהְה אַבָּא הַצֵּל אוֹתִי

תֵּן לִי לְהַמְשִׁיךְ לִכְתֹּב. אַבָּא, מַבָּטוֹ קָבוּר בָּאֲדָמָה

יָדָיו זְרוּקוֹת מַטָּה בְּחֹסֶר אוֹנִים. פְּסוּקֵי קַדִּישׁ כְּמוֹ קְמָטִים עַל מִצְחוֹ,

 

עַל עַמּוּד הַתַּלְיָן אֲנִי נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת אֲוִיר חָפְשִׁי

אִמָּא מִתְקָרֶבֶת, אִמָּא אַוְּהָהּ אִמָּא, תְּדַבְּרִי אִתָּם

אִמְרִי לָהֶם, בְּנִי חַף מִפֶּשַׁע, בְּנִי כָּמוֹנִי רַק רָצָה לְתַקֵּן עוֹלָם. אֲבָל קוֹל אִמִּי נִבְלָע בִּסְאוֹן הֶהָמוֹן וּבֵין אוֹתִיּוֹת הָעִיר.

 

עַל עַמּוּד הַתַּלְיָן, אֲנִי מִצְטַעֵר עַל כָּל הַזְּמַן שֶׁלֹּא הָפַכְתִּי לִסְפָרִים, חֲרָטוֹת שֶׁלֹּא הֶחֱזַקְתִּי בַּאֲהוּבָה

אֲחִי מַגִּיעַ, הוּא אוֹמֵר שֶׁמַּגִּיעַ לִי, שֶׁלּוּ הָיִיתִי מַקְשִׁיב לוֹ, הָיִיתִי נִצַּל בַּשְּׁתִיקָה שֶׁלִּי. הוּא נִגַּשׁ בְּנִימוּס לְהוֹרַי, מַחֲזִיק אוֹתָם, כְּמוֹ רוֹצֶה לוֹמַר, אֲנִי אֶשְׁמֹר עֲלֵיהֶם, בִּמְקוֹמְךָ. הַצַּעַר מַקְפִּיא אוֹתוֹ, כְּשֶׁהוּא מֵבִין שֶׁהוּא מְיֻתָּר בַּטֶּקֶס הַזֶּה. וְהוּא לֹא רוֹצֶה לְאַשֵּׁר אֶת הַחֹק שֶׁיַּרְעִיל אֶת שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ.

 

עַל עַמּוּד הַתַּלְיָן, אֲנִי כְּבָר לֹא אֲנִי, דְּמָעוֹת מַזְכִּירוֹת שֶׁהִשְׁאַרְתִּי רֹשֶׁם עַל הַזִּכָּרוֹן, שֶׁגַּם הוּא גּוֹוֵעַ לִחְיוֹת בְּאִסּוּף אֵינְסוֹפִי שֶׁל זִכְרוֹנוֹת לֹא מַשְׁמָעוּתִיִּים. אַהֲבַת חַיַּי מַגִּיעָה, לֹא נִפְגַּשְׁנוּ כְּבָר חָמֵשׁ וָחֵצִי שָׁנִים. אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ שֶׁזָּרַקְתִּי אֶת הַטַּבַּעַת לַנָּהָר. הִיא לֹא מַבִּיטָה בִּי, מְזִיזָה אֶת הָאֲנָשִׁים הַצְּמֵאִים לְהִתְרַגֵּשׁ בִּצְלִיל נְפִילָתִי מִתַּחַת לְבִימַת הָעֵץ. הִיא מַגִּיעָה קָרוֹב לַתַּלְיָן , מוֹצִיאָה אֶת סֵפֶר הַקֹּדֶשׁ וְקוֹרֵאת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים . הַתַּלְיָן פּוֹרֵץ בִּבְכִי. הוּא מוֹרִיד אֶת הַכּוֹבַע. הוּא מְסַמֵּן לְשַׁחְרְרֵנִי.