יעל ערן
שבויים
מהדורת החדשות המיוחדת פרצה לעולמם בשעה שמונה ורבע בדיוק-
הקולות מהטלויזיה הגיעו אליהם כמו ממרחקים
מישהו דיבר על הפיכה שלטונית
מישהו אמר משהו על האנרכיסטים
הם ישבו באותה עת על הספה ובהו במסך הגדול שקנו ברגע של שמחה מתפרצת, פעם עוד היתה באה לבקר.
ומי ידע איפה היו הילדים, בוודאי היו שקועים בטלפונים שלהם. נדמה היה לה ששמעה את אחת מהם אומרת שהם יוצאים לטייל בשכונה.
מזה שבועות שהבית הפך מאורה של חושך מהול בעשן ובריח הגראס . הם השתרעו בינות שקיות חטיפים שנאגרו במשך ימים, ובמידה מסוימת זה הזכיר לה את הימים ההם, כשעוד היו רק שניהם, בדירה המוזרה שלהם, עניים ודאוגים רק במידה, ועדיין משאירים מקום
לתקווה.
הם לא הבינו עד הסוף מה הם רואים בטלויזיה, אז הם רק צחקו.
הערב ירד ובחוץ פחי האשפה כבר היו הפוכים, עדר חזירי בר חצה את הרחוב. היא התבוננה בשיירי הסוכה מן הסתיו שעבר, תערובת לא ברורה של שרשראות דהויות וסדינים מתנופפים ,רוחות רפאים של משפחה שיש לה חול ומועד, זמנים חגיגיים וימי הולדת וחופשות ועונות השנה מתחלפות בה.
בית הספר נסגר ולא היה טעם למהר ללכת לישון, ממילא נהפכו הימים והלילות וכאשר כבר נרדמו הפריעו את שנתם רעידות אדמה חוזרות, תוצאה של הקידוחים מן האסדה הקרובה.
ומי ידע היכן הילדים היו בשעה זאת
חריקת בלמים נשמעה ברחוב הראשי. מוזר, היא חשבה לעצמה, מתי הורידו את המחסומים.
היא לא הצליחה להיזכר מה אכלו לארוחת הערב, מדי פעם הילדים צצו מאי-שם ולקחו עוגייה מהארון. הם הפסיקו להתווכח איתם. עוד מעט הם יקומו מהספה. עוד מעט יאספו בידיהם עטיפות חטיפים וירוקנו מאפרה.
האיש שלה עצם את עיניו ונכנע לרעש שבקע מהאזניות שהיו תחובות תמידית באזניו
אולי
יפתחו איזה חלון
מעניין אם הגיעו כבר ביצים למכולת
עוד מעט, עוד מעט הם יקומו מהספה
רק עוד קצת
יצאו
ויחפשו
וימצאו
את הילדים
ואת כל מה שאבד.