יעל ערן

 

 

קוסובו

 

אַתָּה וַאֲנִי בַּמּוּזֵאוֹן בְּבֶּרְלִין

בַּסִּרְטוֹן אִשָּׁה רָצָה בֵּין מִטְוְחֵי אֵשׁ

הִיא מְמַהֶרֶת לַחֲזָרָה שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת

זֶהוּ שֶׁטַח אֵשׁ

מִידֵי יוֹם עוֹד אָדָם נוֹפֵל

אֲבָל אֲנָשִׁים מַמְשִׁיכִים לָרוּץ

לַחֲנוּת. לַחֲזָרָה. לְלִמּוּדִים. לְאָהוּב יָקָר

לְהֵאָחֵז.

בְּבֶרְלִין מֶזֶג הָאֲוִיר נָעִים

וְרַק פַּחַד הַטִּיסָה שֶׁתּוֹקֵף אוֹתִי בְּעָצְמָה מַפְתִּיעָה

בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה

מְרַמֵּז עַל שֶׁיָּבוֹא

עַל שֶׁהִגִּיעַ, וְהִנִּיחַ אוֹתִי

בְּשֶׁטַח אֵשׁ מִשֶּׁלִּי

כָּעֵת-

גַּם אֲנַחְנוּ, כְּאוֹתָהּ אִשָּׁה רָצָה

חֲדוּרֵי מַטָּרָה, מְחַשְּׁבִים-

מָתַי יְטַוֵּחַ אוֹתָנוּ הַנְּגִיף

בְּכָל יוֹם בִּנְיָן קוֹרֵס

אֲנִי לוֹקַחַת אֲוִיר הַרְבֵּה, כְּמוֹ לִפְנֵי צְלִילָה אֲרֻכָּה

רְאֵה-

אֵיךְ צוֹמְחִים תַּחְתָּיו אָהֳלֵי מְחָאָה

אֵיךְ מִתּוֹךְ הַכָּאוֹס

צוֹמַחַת בְּהִירוּת חֲדָשָׁה

אֵיךְ מְשֻׂרְטָטִים גְּבוּלוֹת חֲדָשִׁים.

זוֹהִי אֵשׁ פְּרוּעָה

בַּסּוֹף יָבוֹאוּ הַמַּיִם.

 

​

מדורת שבר

​

הַיּוֹם

בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת

אֲנִי רָאִיתִי

אִישׁ

מִתְנַפֵּץ.

רֶגַע אֶחָד עוֹד דִּוֵּשׁ עַל אוֹפַנָּיו וּלְפֶתַע הִתְנַפֵּץ.

עַל הָרִצְפָּה הִתְנַפֵּץ וְעַל הַקִּירוֹת הִתְנַפֵּץ וְעַל הַשּׁוֹטְרִים הַנְּבוֹכִים הִתְנַפֵּץ

בִּזְעָקוֹת נוֹרָאוֹת הִתְנַפֵּץ,

וְהָיָה כְּמוֹ אֲגַרְטָל גָּדוֹל בַּאֲרוּחַת עֶרֶב מִשְׁפַּחְתִּית

שֶׁמִּתְנַפֵּץ לְפֶתַע

בִּגְלַל טָעוּת אֱנוֹשׁ

אוֹ יָד מְכֻוָּן-אַף אֶחָד כְּבָר לֹא זוֹכֵר

וּבְרֶגַע אֶחָד הַכֹּל נֶאֱלָמִים וּמְנַסִּים לֶאֱמֹד עַד הֵיכָן

יַגִּיעוּ הָרְסִיסִים

קְטַנִּים קְטַנִּים כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאִים

אֵין דֶּבֶק בָּעוֹלָם שֶׁכְּבָר יוּכַל לְהַדְבִּיקָם-

כָּךְ הָיָה.

וַאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ מִסָּבִיב

קָהָל חֲסַר תּוֹעֶלֶת וְדוֹמֵם,

עָיֵף.

כְּמוֹ מְדוּרַת שֵׁבֶט. כְּמוֹ מְדוּרַת שֶׁבֶר.

מְשֻׁרְיָנִים בְּמַסֵּכוֹת עַל פָּנֵינוּ הָיִינוּ כַּעֲדַת רוֹפְאִים אֲשֶׁר חֲסֵרִים אֶת הַמִּכְשׁוּר הַמַּתְאִים

וְלֹא יָדַעְנוּ מָה נֹאמַר

לֹא יָדַעְנוּ כֵּיצַד נַעֲזֹר

וְאַף אֶחָד לֹא אָמַר מָה קָרָה לוֹ זֶה, הִשְׁתַּגֵּעַ, לֹא נוֹרְמָלִי, בֶּטַח חוֹלֶה נֶפֶשׁ, אֵיפֹה הָעוֹבֶדֶת הַסּוֹצְיָאלִית שֶׁלּוֹ.

וְאַף אֶחָד לֹא צִקְצֵק

וַדַּאי, כֻּלָּנוּ יָדַעְנוּ, הֲרֵי גַּם אֲנַחְנוּ