ליאור שדה

 

​

זמן חורף

 

רַק בְּהִתְ'רוֹ צִפָּרְנֵי הַמַּגֵּפָה הִרְפּוּ .

מַפְגִּין עַז נֶפֶשׁ הִבִּיעַ דַּעְתּוֹ

בְּאֶמְצָעוּת מֵיצַג אַסְלָה

אֶל מוּל צִבּוּר לֹא נָכוֹן

(קְבוּצַת מוֹרִים בִּשְׁנַת שַׁבָּתוֹן).

 

כְּמוֹתָם אֲנִי,

מוֹצִיא מַהְפֵּכָה בַּלַּיְלָה

וְנִפְטַר מִמֶּנָּה

בְּקָפֶה הַבֹּקֶר.

 

מָה שֶׁמֵּנִיעַ מַהְפֵּכוֹת

זֶה שֶׁאֵין לָנוּ מְעִילִים,

הָעַרְפִלִּים עוֹשִׂים לָנוּ קַר

וּמַזִּיקִים לְעוֹר הַפָּנִים.

 

זוֹ נְקֻדָּה שֶׁשִּׁלְטוֹן

לְעוֹלָם לֹא יָבִין,

רַק כְּשֶׁקַּר לְךָ

אַתָּה מַבְעִיר אֶת הַבַּיִת.