תמרה אבנר

 

​

הלו, מישהו שומע אותי בכלל?   

 

שֶׁהַסֶּגֶר יִנְשֹׁם,

אֲנִי כְּבָר אָנוּחַ בַּקֶּבֶר.

הִנֵּה הִיא מֻטֶּלֶת - אֶרֶץ עֲרוּפָה, מִסְתַּכֶּלֶת לַלָּבָן שֶׁל הַחַיִּים בָּעֵינַיִם,

מְפַרְפֶּרֶת תַּחַת חֲלוֹם

רָחוֹק, הַמְּפוֹרֵר אוֹתָהּ בֵּין אֶצְבָּעוֹת גַּסּוֹת

אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁבֶר.

 

דָּבָר אוֹפְּטִימִי עֲשִׂיַּת שִׁירִים.

אֲבָל עַכְשָׁו כְּשֶׁהַמּוּזוֹת צוֹחֲקוֹת לִי בַּפַּרְצוּף דֶּרֶךְ מַסֵּכָה,

כְּבָר אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אִם אַצְלִיחַ לְחַלֵּץ אֵיזוֹ תִּקְוָה נִרְעֶדֶת

מִתּוֹךְ הַפְּלָנֵטָה הַזֹּאת, הַשְּׁטוּחָה.

 

אוֹקֵי. לְפָחוֹת הַמִּטָּה עֲדַיִן חַמָּה,

אָז בּוֹא נַעֲשֶׂה אַהֲבָה.

נִנְעַץ אֶת הַגְּרוֹנוֹת הַחֲנוּקִים

זֶה בְּמַרְפְּקוֹ שֶׁל זֶה. הֲרֵי זוֹ שְׁעָתָהּ הַיָּפָה 

שֶׁל אָזְלַת הַיָּד שֶׁל הָאַהֲבָה,

כְּבָר שָׁכַחְנוּ אֵיךְ לִקְרֹא הַצִּילוּ, אֲפִלּוּ - - -

 

הָלוֹ? מִישֶׁהוּ שׁוֹמֵעַ אוֹתִי בִּכְלָל?

 

בּוֹא נִפָּרֵד מֵהָעֶפְרוֹנוֹת הַמְּחֻדָּדִים,

נַשְׁאִיר אוֹתָם לִמְשׁוֹרְרִים.

אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ

וַעֲדַיִן, רֶגַע לִפְנֵי, אֲנִי מִתְעַקֶּשֶׁת לְהַבִּיט לָהּ בַּפָּנִים - - -

 

הַשּׁוֹשָׁן אָדֹם, הָאֶבֶן כְּבֵדָה וְהַמְּשׁוֹרֵר שָׁר.

אוּלַי עָדִיף לִחְיוֹת בַּשִּׁירִים, וּבַחַיִּים –

שֶׁיִּנְשֹׁם לְבַדּוֹ בַּחֹשֶׁךְ –

הַפֶּגֶר.