אפי הפלרין

 

​

צֶנַע, תשי"ט

 

אִמָּא שָׁלְחָה אוֹתִי לַמַּכֹּלֶת

לְהָבִיא מֵאָה חֲמִשִּׁים וְאֶחָד גְּרָם שֶׁל

אַבְקַת בֵּיצִים. חָלַמְתִּי עַל חֲבִיתָה אֲבָל נֶאֱלַצְתִּי

לְהִסְתַּפֵּק בְּרִכְכוֹכִית – כַּף תַּעֲרֹבֶת חִוֶּרֶת, מֵי בֶּרֶז, חֲתִיכַת

מַרְגָּרִינָה, מַחֲבַת יְשָׁנָה וְפְרִימוּס רוֹעֵשׁ (וּלְהַאֲזִין בָּרַדְיוֹ לַפּוֹלִיטִיקָאִים

שֶׁהִמְלִיצוּ לְאֶזְרָחֵי הַמְּדִינָה הַצְּעִירָה לִבְלֹל אֶת הַמּוּצָר בְּמַיִם רַק סָמוּךְ לָאֲרוּחָה).

 

בַּפִּרְסֹמֶת הַמֶּמְשַׁלְתִּית כִּכְבָה פַּרְגִּית גֵּאָה - נִשְׁבַּעַת בְּאֹדֶם כַּרְבָּלְתָּהּ

כִּי בֵּין בֵּיצָה טְרִיָּה לִתְאוֹמָתָהּ הַמְּיֻבֶּשֶׁת לֹא מַבְדִּילִים אֶלָּא

הַמְּחִיר וְהַקְּלִפָּה; אַךְ כֹּל בַּעֲלֵי הַקְּשָׁרִים וְהַמָּמוֹן

הִמְשִׁיכוּ לִרְכֹּשׁ בֵּיצֵי מֶשֶׁק לְבָנוֹת שֶׁרַק

הַבֹּקֶר הֻטְּלוּ בַּשּׁוּק

הַשָּׁחֹר.